וינילים לדבילים: מייקל ג'קסון ואחיו

מדוע הדפיסו בישראל כיתובים בעברית על גבי עטיפות תקליטים מחו"ל? ובכן, מחקרים בלשניים ארכיאולוגיים-אנתרופולוגיים מעמיקים סוברים כי בתקופות היסטוריות מסויימות, הילידים בארץ ישראל התקשו בקריאת השפה האנגלית ובהבנתה, במיוחד כשזו הופיעה על גבי עטיפות תקליטי ויניל. לכן, הודפסו בארץ ישראל תקליטים רבים כשעליהם כיתובים בעברית, לנוחות הציבור המתקשה בהבנת הנקרא. מדי פעם, נציג את המשעשעים שבהם בפינה זו. תרומות הציבור תתקבלנה בברכה.

מכשיר ציטוט – ליאם גלאגר

(על קולדפליי ורדיוהד)

"אני לא שונא אותם. אני לא מקווה שיקרו להם תאונות או משהו. אני רק חושב שהמעריצים שלהם משעממים ומכוערים ולא נראים כאילו הם נהנים מהחיים"

(הגרדיאן, אוגוסט 2008)

Beck 2 Beck – שתי ביקורות על בק

 

Morning Phase

(Capitol, 2014)

קצת קשה להאמין כשחושבים על זה עכשיו, אבל בדיוק לפני 20 שנה בק היה נחשב לזמר של להיט אחד. בתחילת-אמצע שנות התשעים, המונח "פוסט מודרניזם" היה הנושא החם בחוגי האקדמיה ובבתי הספר לקולנוע ואמנות ו-Loser, השיר שהצית את הקריירה של בק, נפל כפרי בשל לתוך הדיון הלוהט הזה ושימש כהוכחה לכך שערבוב ז'אנרים ושילוב של ג'אנק ותרבות גבוהה, רישול ויומרנות, נגינה חיה וקולאז' של סימפולים, אלטרנטיבה ומיינסטרים, אותנטיות אנדרגראונד  ודימוי מוקפד יכולים כולם להצטופף תחת גג אחד, בשיר פופ של ארבע דקות. מאז, זרמו הרבה מיצים יצירתיים באפיקי הקריירה של בק והפכו אותו לאחת הדמויות הנערצות, וגם המסתוריות והבלתי מפוענחות, בהיסטוריה של הרוק המודרני. בק דייויד קמפבל, שיחגוג בקיץ 44 שנים להולדתו, שילב בין אסטתיקת הדגימות של ההיפ הופ לאינטימיות של הסינגר-סונגרייטרים הקליפורניים מהסבנטיז, קירב לעולם הפופ סגנונות כמו טרופיקליה ברזילאית, נויז, קאנטרי, אלקטרוניקה ואמביינט, פסיכדליה, פופ אירופאי ועוד. בק הקפיד לשמור על זהות אמנותית נזילה מספיק, שאיפשרה לו לארוז את עצמו מחדש עם כל ריליס, לשחרר את יצירותיו לרמיקסרים מתחומים שונים על מנת שיעשו בהן כרצונם (האלבום Guerolito מ-2005) ליצור פרוייקט/אלבום חדשני, שבו השירים הם רק תווים ומילים, המחכים ליוצרים שיפרשו אותם (Song Reader שיצא לפני מעט יותר משנה), למקסס מחדש יצירה של המלחין פיליפ גלאס וכיוצא באלה מיזמים שהפכו אותו לפורץ דרך אמנותי שיושב בנינוחות על הגדר בין אוונגרד לרוק אמריקאי אלטרנטיבי עם ארומה אינטקלטואלית אליטיסטית. ובכל זאת, מה שתמיד היה חסר ביצירותיו של בק זה קצת לב, קצת נשמה, קצת מהמרכיב החמקמק הזה שגורם למאזין לאהוב באמת אמן – לא רק להתחבר שכלית לגאונותו. בק אינו מוסיקאי אימפולסיבי ואינסטינקטיבי כמו ניל יאנג, דילן ולו ריד או בני דורו קורט קוביין המנוח או, נניח, ריבר קוומו מ-Weezer. אצל בק, גם האקורד הספונטני ביותר, הטריק ההפקתי המפתיע ביותר, נשמעים כתוצאה של תכנון מדוקדק ושל שליטה הרמטית בתהליך, מה שמונע לעתים חיבור רגשי אל היצירה. את כל אלה ניסה בק לשנות ב-Sea Change, האלבום ה"אישי" וה"אינטרוספקטיבי" שלו, שיצא ב-2002, זכה לפופולריות עצומה וגרף שבחים מקיר לקיר. עם האלבום החדש, Morning Phase, חוזר בק לאותה סביבת סאונד ולאותה גישה קלאסית של כתיבת שירים: מלנכוליה רכה מלווה בתזמורים עשירים, עם מקצבים איטיים ושירים שמתפתחים ונפרשים באיטיות תחת מטריה של הפקה מושקעת ורבת ניואנסים. זה ללא ספק האלבום הקל ביותר להאזנה שהוציא בק מאז 2002 ואפילו צילום העטיפה מזכיר את זה של Sea Change, עם הדיוקן המהורהר והטיפול הגרפי הצבעוני המדוייק. אין מחלוקת על כך שבק הוא זיקית מוזיקה גאונית, עם יכולת מרשימה לברוא את עצמו מחדש בכל פרוייקט ושליטה מוחלטת בתוצר הסופי, כולל בשיווקו וקידומו. השאלה האם ניתן להתחבר רגשית לשירים תלוייה במצב הרוח ובטעמו של כל מאזין. העובדה שכל אלבום חדש של בק מעלה מחדש תהיות אודות יושר אמנותי אמיתי מול יומרנות אופורטוניסטית, של פלצנות היפסטרית שמנסה בכח לתפוס את רוח התקופה בניגוד לאינטגריטי ועקביות, היא שממשיכה למצב את מעמדו של היוצר כאחת הדמויות המעניינות של המוסיקה הפופולרית בעשרים השנים האחרונות. מה שבטוח, זמר של להיט אחד הוא כבר מזמן לא.

Portland Cello Project – Beck Hansen's Song Reader

Portland Cello Project

בק עבר דרך ארוכה מאז הפיכתו ל"דובר של דור שלם" וכוכב אמ.טי.וי באמצע שנות התשעים, בזכות הלהיט Loser והאלבום Mellow Gold, ששילב, פולק, היפ הופ ופסיכדליה וביסס את הקריירה של אחד האמנים המרתקים של שני העשורים האחרונים. דרך יצירות מופת כמו Odelay האקלקטי, Midnite Vultures הFאנקי ו- Sea Change האישי והנוגה. תחשבו עליו מה שתחשבו: בקשת האפשרויות בין גאון קונספטואלי חסר גבולות לשרלטן היפסטרי מתאמץ, דבר אחד ברור: הבחור לא מפסיק לחפש ולחדש. ההפתעה החדשה בקטלוג של בק הגיעה לפני מספר שבועות, כשאלבומו החדש שוחרר לא כמוצר פיזי או דיגיטלי הכולל הקלטות אולפן של שירים חדשים, אלא כספר תווים ומילים דרך בית ההוצאה האיכותי Mcsweeney's. קובץ השירים החדש, עליו עבד בק, לפי עדותו, משת 2004, מוגש למוסיקאי העולם כחומר גלם להקליט ולבצע את הגרסאות האישיות שלהם לשירים, מבלי שיהיה לשירים "מקור" אוטוריטטיבי אחד. כך, באקט אחד, מגיש בק גם את החזון שלו לעולם החדש, עולם השיעתוק הדיגיטלי, שבו המילה "מקור" הולכת ומאבדת את משמעותה (וולטר בנימין בוודאי מוחא כפיים בקברו). גם הכיתוב Beck Hansen, שכולל לראשונה את שם המשפחה של הבחור מעל ריליס רשמי, מעיד על רמת החשיבות שהוא מקנה לעניין ועל רצון להיתפס כ"אוטר" רמיצי ולא כסתם מוסיקאי פופ עם גחמה. בד בבד קורץ הפרוייקט לימי הסטנדרטים של השיר הפופולרי, לתקופת Tin Pan Alley ולאחריה ה-Brill Building, כאשר צוותים של כותבי שירים מקצועיים היו מגישים את יצירותיהם לביצוע כדפי תווים ומילים – ומחכים למבצעים שיפיחו בשיר הכתוב רוח חיים, מבלי לקבע ביצוע אולטימטיבי אחד לשיר. כך ממשיך בק את מורשתם של גרשווין, רוג'רס והמרסטיין, קול פורטר, דייויד ובכארך, גופין וקינג, ליבר וסטולר וכותבי שירים קלאסיים אחרים, שיצירותיהם הוקלטו על ידי אלפי אמנים שונים, לעיתים גם במקביל, כשהשיר הוא העיקר והביצוע משתנה, וזאת בניגוד לאסטתיקה של הרוק, שבה השיר מזוהה יותר מכל עם האמן שביצע אותו לראשונה או בביצוע הנפוץ ביותר– וכל היתר נחשבים ל"קאברים" (תחשבו על Stairway To Heaven, Hotel California  או Light My Fire והזיהוי המוחלט שלהם עם המבצע המקורי). עם שחרור ספר התווים, החלו מוסיקאים רבים לפרסם את הביצוע שלהם ביו טיוב ובמקומות נוספים, אבל ההרכב הראשון שלקח על עצמו להקליט את כל 20 השירים החדשים הוא ה-Portland Cello Project, פרוייקט מבוסס צ'לו בתוספת עלים אחרים, בעל מספר נגנים משתנה, שבעבר ביצע גרסאות משלו גם לקנייה ווסט, רדיוהד, פנתרה ורבים אחרים.  כמה ווקליסטים אורחים זומנו להקלטות (הידוע מכולם הוא נייט קוורי מה-Decemberists) והתוצאה מרשימה ביותר. מוסיקלית, יש כאן עושר גדול של סגנונות, ממה שנשמע כמו שירים למיוזיקל ברודוויי שמעולם לא הוצג, דרך פופ מלנכולי, ג'אז ווקאלי מוקדם, וודוויל, פולקה וקברט ועד לבלוגראס וגוספל, ה"גירל גרופס" של פיל ספקטור ועוד. בק, מצידו, מתגלה כאן כמלחין מרתק והעיבודים מדגישים את איכויות הקלאסיות של הלחנים, במיוחד בסווינג הקליל  Now that your dollar bills have sprouted wings בקאנטרי הרגוע של  I'm Downובסנטימנטליות הנוגעת של Old Shanghai. אבל, כאמור, הטייק של PCP  לשירים הכתובים של בק הוא רק אופציה אחת מתוך אינסוף אפשרויות עיבוד, תזמור והקלטה של Song Reader. כדי לחוות את מגוון האפשרויות הגלום בפרוייקט, פתחו את הדפדפן הקרוב אליכם או חכו בסבלנות שבק ישחרר, כפי שהבטיח, את השירים בפורמט של אלבום "נורמלי" במהלך 2013. בינתיים, אפשר להאזין לאלבום היפהפה באמת של PCP ולהמשיך לחכות להפתעות הבאות שישלפו מכובעו הגדוש של בק, אחד מהמוסיקאים המסקרנים ביותר שפועלים בעולם כיום.

(שתי הביקורות התפרסמו ב"עכבר העיר".

כדי לקרוא אותן – וגם אחרות – אפשר ללחוץ כאן)

שלושה שירים, עם שלוש נשים.

לכבוד יום האישה הבינלאומי, הנה שלושה שירים שהקלטתי במשך השנים עם שלוש נשים מוכשרות ומדהימות.

(הסליחה עם שרון בן עזר / אליוט / פוליאנה פרנק, שהשיר שהקלטנו יחד לא נמצא ברשת. זה יתוקן בקרוב)

 

2006 – "חי בסרט" עם אונילי (הפקה: שי גנור)

 

2008 – "איך היא רוקדת" עם נעה פארן (הפקה: יונתן "ג'וני" גולדשטיין)

 

2014 – "יחידי סגולה" עם שירן (הפקה: Nat Powers)

יום אישה שמח – וסופשבוע נעים וגרובי לכולן!