בונא, זה אחלה בלוז!

ג'ו בונאמאסה הוא אחד מהגיטריסטים הבולטים והמוערכים ביותר בעולם בעשור האחרון. רוצים לקבל אלבום שלם שלו בהורדה חינמית?

רק לחצו כאן, השאירו כתובת מייל ו-11 טרקים של בלוז-רוק וירטואוזי בדרך אליכם.

אפשר להגיד ש"59 מילים" שלח אתכם, אבל זה לא ישנה הרבה. תהנו!

בונוס:

ג'ו בונאמאסה ביקר בישראל כבר פעמיים. בפעם הראשונה, ב-2009, הוא נתן כיתת אמן אינטימית בבית הספר למוסיקה "ארטיק" ביהוד. הבלוג (שעוד לא נולד ככזה) היה שם כדי לתעד. הנה קליפ לדוגמה.

ביטלס על הביט

יש כאלה שאוהבים את הביטלס, יש כאלה שמשוגעים על היפ הופ. אבל מה קורה אם במקרה אתם דלוקים על שניהם? מיקסטייפ חדש מנסה לגשר על הפערים ולחבר את השירים של הביטלס, בביצוע המקורי או כקאברים מהסיקסטיז והסבנטיז, עם אקפלות של מיטב הראפרים בהיסטוריה. הפרוייקט מרשים בכמות העבודה שהושקעה בו וההאזנה מסקרנת, מרתקת ורוב הזמן מתגמלת מאוד. תיהנו!

חלק א'

חלק ב'

הורדות במגוון פורמטים + מידע נוסף על הפרוייקט – בלחיצה כאן.

עולמו של וויין: Lil' Wayne – Sorry 4 The Wait 2

(התפרסם גם בעכבר העיר אונליין)

מבלבל ולעיתים אף מתסכל לעקוב אחרי הקריירה הפתלתלה של ליל' וויין. רגע אחד הוא סנסציה-לרגע בדמות ילד שקולו עוד לא התחלף, שעושה גנגסטא ראפ דרומי פרימיטיבי. כמה שנים אחרי הוא הראפר המוערך בעולם. ובין לבין הוא ממשיך להוציא קלאסיקות לצד חומרים ירודים באיכותם, לשתף פעולה עם בכירי הז'אנר ובד בבד לטפח ראפרים אנונימיים, לצאת ולהיכנס מאשפוזים ומתאי מעצר, לפזול לעבר רוק גיטרות וגם לשירה רוויית אפקט אוטו טיון ותמיד איכשהו לחזור לראפ המינימליסטי במקצביו ולפלואו זרם התודעה הבלתי צפוי שמאפיין אותו מתחילת הדרך.

קשה להאמין, אבל וויין, שיחגוג השנה 33, נוכח בשואוביז כבר כמעט 20 שנה. מה עוזר לדוויין קארטר לשמור על רלוונטיות ועניין בזמן שקולגות רבים מהניינטיז, גם כאלה שהיו אז כוכבים גדולים ממנו (די.אמ.אקס, ג'ה רול, נלי, קוליו…), נעלמו אל ירכתי התודעה? כנראה אותו מרכיב חמקמק, שנקרא "אישיות". אותה כריזמה בלתי מפוענחת עד תומה, שהפכה אמ.סיז כמו ביז מארקי, ביגי, טופאק, אולד דירטי באסטרד או אמינם לאייקונים ייחודיים, אהובים ומשפיעים בתולדות ההיפ הופ. לפעמים נדמה שרכבת ההרים הדוהרת בדמות הקריירה של וויין לא עוצרת לרגע ודרמה רודפת דרמה. ובכן הסאגה הנוכחית היא הרצון שלו להשתחרר מ- Cash Money, הלייבל שהיה ביתו במשך שני עשורים וכעת מסרב לשחררו מבלי שימלא את כל התחייבויותיו. צריך להבין: בהיפ הופ, חברת תקליטים היא יותר מסתם גוף רשמי שמשחרר הקלטות – זהו בית, מקלט, מותג, סמל מורשת וחותמת תדמיתית עבור האמן. וכאשר אמן מסתכסך עם חברת התקליטים שלו, פעמים רבות הקרב הופך לאכזרי ועקוב מדם ודמעות. במיקסטייפ החדש, שנועד למלא את הזמן עד שהאלבום הבא, המתעכב בינתיים בשל הסכסוך, ייצא לאור, יורה וויין לא מעט חיצים מורעלים לעבר Cash Money  וגם לעבר הראפר/מנהל   בריאן Birdman וויליאמס, שנחשב במשך שנים כאב הרוחני, מעין אב מאמץ, של וויין. יש גם כמה קטעים שחושפים נפש מעונה של בחור שהתהילה נוגסת בנפשו ושאורות הזרקורים חורכים את גבו, המוגשים בגילוי לב אופייני שגובל ב-Emo. אבל שאר המיקסטייפ מוקדש, מן הסתם, לנושאים החביבים על קארטר משכבר הימים: תיאורים צבעוניים של צריכת סמים ונוזלים אלכוהוליים מכל הצבעים והסוגים (בעיקר ירוקים וסגולים), תיאורים של כלי נשק מכל קצוות הארסנל והתוצאות הטראגיות של הפעלתם כנגד יריביו חסרי המזל של הראפר ובעיקר: פטיש חזק לסקס על כל גווניו וסוגיו, כולל התעכבות פרטנית על מאפייני אברי הרבייה של וויין וכמובן של שלל הנשים האנונימיות המקיפות אותו בהמוניהן, לכאורה – כולל תיאורים מכאניים ברזולוציה גבוהה והערות שנונות אודות פוזיציות, גדלים, מרקמים, ניחוחות וטעמים הבוקעים מאותם איזורים מוצנעים בדרך כלל בגוף האנושי. אם כל זה נשמע לכם קצת קלישאי או דוחה, טייק איט אור ליב איט. זה היפ הופ, וזה ליל' וויין, לטוב ולרע.

למרבה המזל, מה שמציל את וויין מליפול למלכודת השיעמום הוא היכולת שלו לשחק במילים ובביטויים באופן מקורי ווירטואוזי, חוש הומור אבסורדי ותפיסה אבסטרקטית-פסיכדלית של המציאות הסובבת אותו, היכולת לעבור בתוך שבריר שניה מראפ לשירה והגישה הלא-אורתודוקסית בעליל שיש לו לגבי "איך צריך להישמע שיר ראפ". צרפו לכך את הכריזמה הבלתי נדלית שלו ותקבלו אלבום שכרגיל אצל וויין מאופיין בפסגות מהנות לצד טרקים בלתי הכרחיים, ברגעים מסחררים שאחריהם דקות של תמיהה נוסח "מה זה היה בדיוק מה ששמעתי עכשיו?!?". נכון, ברוב השירים כאן וויין זורם על ביטים שהיו כבר להיטים אצל אמנים אחרים (ביונסה, או.טי ג'נסיס, ריי סטמורד ואחרים) ויש כאן כמה הופעות אורח לא מחוייבות המציאות (חברו דרייק, ראפר מאוס בדרך כלל, חלש כאן באופן מיוחד) אבל כאמור מדובר במיקסטייפ ויותר מכך- מדובר בדוויין קארטר, האיש שהמילה "סטנדרטי" מעולם לא הודפסה בלקסיקון שלו. ועם כל הפגמים והכשלים, בדיוק בגלל זה הוא ממשיך לעניין ולסקרן מיליוני חובבי היפ הופ ברחבי העולם, שמחכים לאלבום הבא פרופר שלו, שייצא מתישהו כשייגמרו כל הדרמות הנוכחיות ויפתח פרק חדש בטלנובלה שנקראת "החיים של ליל' וויין". אל תלכו לשום מקום, כבר חוזרים.

מפתח אלן – מר פארסונס מבקר בישראל

הערב יופיע אלן פארסונס, יחד עם הפרוייקט שלו, בהיכל נוקיה בתל אביב.

לפני יומיים התארח א.פ בביה"ס למוסיקה "רימון" ברמת השרון, הקשיב לביצועים של קטעיו הקלאסיים מאת האנסמבל האלקטרוני והרכב ג'אז של תלמידי בית הספר, ענה על שאלות הקהל וחתם בחתימות לכל דכפין. הנה ההיילייטס:

* לאחר הצלחת The Dark Side Of The Moon ביקשו הפינק פלויד מפארסונס להיות שותף בהפקת האלבום Wish You Were Here, אבל פארסונס, שבדיוק זכה להצלחה במצעדים עם הרכב הפופ Pilot והתחיל להפיק גם את אל סטיוארט, השיב בשלילה להצעה.

* פארסונס סיפר כי במקור לשיר Year Of The Cat היה סולו גיטרה ארוך מאוד – והשיר הגיע לאורך של 14 דקות לערך. פארסונס, שהפיק את האלבום, ניתב לכך שהשיר יקוצר והציע לשלב סולו סקסופון במקום חלק מסולואי הגיטרות (שני גיטריסטים, אחד אקוסטי, אחד חשמלי, בתורות…). אל סטיוארט הזדעזע בתחילה מהרעיון ("אני זמר פולק, לא פופ") אבל כשפארסונס הביא את פיל קנזי שנתן את הסולו המיתולוגי, סטיוארט התרצה – והשיר, שקוצר בחצי, קיבל את צורתו הנוכחית המוכרת. למותר לציין שהשיר הפך לאחד הגדולים של הסבנטיז וקנזי הצטרף ללהקה של סטיוארט והמשיך להופיע איתו עוד זמן רב.

* לדבריו, פארסונס ייפגש בישראל עם אביב גפן ואבי סינגולדה להקלטת שירים עבור גפן. הקשר נוצר לאחר שפארסונס היה מפיק שותף באלבום The Raven That Refused to Sing שהוציא לפני שנתיים המוסיקאי סטיבן ווילסון, שותפו של גפן ללהקת Blackfield.

* פארסונס סיפר לקהל על היחסים הגרועים בין חברי הביטלס בעת הקלטת האלבומים Abbey Road ו- Let It Be, אך סירב לענות לשאלה האם יוקו אונו היתה אחראית לפירוק הביטלס.

* פארסונס בירך על המגמה, בקרב מאזינים, מוסיקאים ואנשי טכנולוגיה, של חיפוש תחליף איכותי יותר לפורמט ה-MP3 שלדבריו אינו מעביר את האינפורמציה המוסיקלית בצורה טובה או נאמנה למקור.

* לשאלה לאילו אמנים עכשוויים הוא מתחבר, ענה פארסונס שכמעט ואינו מאזין למוסיקה בבית, אלא רק באוטו. הוא ציין שירים חדשים של להקת הקילרז ושל הזמר ג'וש גרובאן כשני שירים מצויינים שאהב לשמוע לאחרונה.

* פארסונס הצהיר בדיפלומטיות כי בניגוד לרוג'ר ווטרס, אותו הוא מכיר מתקופת העבודה עם פינק פלויד, הוא אינו מערב מוסיקה ופוליטיקה ובא להופיע עבור אנשים, ללא התייחסות פוליטית כלשהיא.

* "למה כמעט לא עשיתי מוסיקה חדשה בעשור האחרון? כי ממילא אם אוציא אלבום ואשלח לרדיו, הם יגידו 'הוא מאוד יפה' וישמיעו שוב את Eye In The Sky… אמר פארסונס לפני שפינק את הקהל בהשמעה של שיר חדש בשם Fragile, אותו ניגן ישירות מדיסק און קי דרך מערכת ההגברה של "רימון".

ואפרופו Eye In The Sky, הזמרת אחינועם ניני והגיטריסט גיל דור, שניהם בוגרי "רימון" הגיעו, בהתראה קצרה, לבצע למול פארסונס את השיר בגירסה שלהם, שהיתה להיט ענק בכמה ממדינות אירופה. הנה לפניכם קליפ שצולם על ידי הבלוג במהלך האירוע.

חייל של אהבה – ראיון עם ג'יימס בלאנט

הוא אנגלי נעים הליכות ומנומס, שגם שירת שש שנים בצבא הבריטי ונלחם בקוסובו. הוא התחיל את הקריירה בגיל 30 והאלבום הראשון שלו מכר יותר מ-10 מיליון עותקים. הוא מוכר בעיקר בזכות בלדות רגשניות, אבל מפגין חוש הומור בריא ומבט מפוכח על המציאות בשואוביז. ב-7 בפברואר הוא מגיע להופעה אחת בתל אביב. קוראיי, גבירותיי ורבותיי – קבלו את ג'יימס בלאנט!

(הראיון התפרסם, בפורמט ערוך, ב"עכבר העיר". לפניכם הגירסה המלאה)

מה היו ההשפעות המוסיקליות שלך בתור ילד, בתור נער?

האמת היא שלהורים שלי לא היתה הרבה מוסיקה בבית. נראה לי שאבא שלי לא ממש אהב מוסיקה. אבל באוטו היינו שומעים ביטלס, ביץ' בויז, והאלבום "אמריקן פאי" של דון מקלין. אבל היה אלבום אחד שהם לא הקשיבו לו, שהיה בבית בארון, זה Wish You Were Here של פינק פלויד, שפשוט התאהבתי בו. אלבום אדיר שפוצץ לי את המוח. אחר כך הלכתי לבית ספר ובבית ספר, אתה יודע, אתה שומע דברים מאוספים של החברים שלך. אז אהבתי את לד זפלין, דייויד בואי, פליטווד מק… האם הם השפיעו עלי? אני לא יודע. קשה לי להגיד. אבל אלה האמנים שהיו שם כשהתשוקה שלי למוסיקה התחילה.

ואם היו דוחקים אותך לקיר – מהו האלבום האהוב עליך בכל הזמנים?

מממ… זאת שאלה מסובכת. אני חושב שכנראה האוסף של פול סיימון, שכולל גם את השירים שלו עם גרפונקל וגם את השירים שלו כסולן, אני פשוט יכול לשים את האלבום הזה ולשמוע אותו בלי סוף. זה אוסף נהדר שמכסה את ההיסטוריה של כותב שירים גאוני.

בוא נלך קצת אחורה… איך השפיעה חוויית השירות הצבאי שלך על השירים, אם בכלל?

(בלאנט שירת שש שנים בצבא הבריטי, נלחם, בין היתר, בקוסובו והשתחרר בדרגת סרן.ס59.) כן, בהחלט, מאוד. השירות הצבאי שלי שיחק תפקיד מאוד משמעותי בכתיבת השירים. השירים שלי עוסקים במה שמאחד אותנו כבני אדם, בעוד שבתקשורת מציגים הרבה פעמים את הדברים שמבדילים בינינו כבני אדם: צבע, גזע, דת… אני רואה את הדמיון והזהות בין אנשים שונים ממקומות שונים, אז אני מנסה לכתוב על מה שמשותף, על מה שמאחד בינינו: הרגשות, התשוקות, השאיפה להישרדות ולחיים טובים. בכל מקום שאני מופיע או מטייל בו בעולם, אני רואה שלכולם יש דברים משותפים בסיסיים – ועל כך אני שר.

איך זה היה להתמודד עם ההצלחה הפנומנלית של האלבום הראשון והסינגלים הכל כך מצליחים מתוכו? מה זה דרש ממך?

זה היה די קשה. לא ממש נהניתי מזה. אני בא מעבודה (הצבא. ס59.) שהרגשתי שהדברים שם הם אמיתיים. עניינים של חיים ומוות. בעוד שבלהיות מפורסם יש מימד לא אמיתי, המון דברים הם שטחיים, חסרי משמעות. אז כתבתי אלבום שביטא את הקשיים שהיו לי כמישהו שנהיה מפורסם בן לילה. זה האלבום השני שלי, שנקרא  All The Lost Souls. אפשר לדעת מהכותרת שזה לא שם שמח במיוחד…  אז לקח לי זמן להתחיל להרגיש נוח עם כל העניין הזה.

כמה היה קשה לחמוק מתווית ה"זמר של להיט אחד" שרבים ניסו להדביק לך בתחילת הדרך? פחדת מהסטיגמה הזאת, או שלא היה לך אכפת?

אף פעם לא היתה לי בעיה עם זה. שיר אחד זה כל מה שאתה צריך. וכל אחד שלועג לעניין – כנראה שאף פעם לא היה לו שיר אחד כזה. היה לי מזל שהיה לי להיט כזה ענק, שהפך לאבן הפינה של הקריירה הזאת ושבלעדיו לא הייתי היום אחרי ארבעה אלבומים. בלעדיו לא הייתי מגיע לתל אביב. ואם זאת בעיה – זאת הבעייה הכי נהדרת שיכולה להיות למישהו. יחד עם זאת, זו בהחלט הקלה שאנשים אוהבים עוד שירים שלך ורוצים שתנגן אותם ולשיר איתך אותם בהופעה.ו-Moon Landing האלבום האחרון הוא הנמכר ביותר שלי מאז האלבום הראשון ואני נמצא בעיצומו של מסע ההופעות הכי גדול שהיה לי עד היום, אז… להתחרט על כך שהיה לך להיט ענק בהתחלה, נראה לי קצת כמו בדיחה.

ספר קצת על תהליך כתיבת השירים אצלך. איך זה מתחיל? ממנגינה, מטקסט, מרעיון? יש לך איזושהי שיטה?

אם אני כותב סט של מילים ואז מתאים להן מוסיקה, בדרך כלל יוצא שיר טוב יותר. אבל לעתים יש לי איזו מלודיה בראש ואני מתאים לי מילים. מה שכן, בדרך הזאת, המילים לא תמיד נשמעות בזרימה טבעית בשלב הראשון, אז צריך לעבוד על זה בהמשך.

איך היתה חוויית העבודה עם מקס מרטין?

(המוסיקאי והמפיק השוודי שהיה שותף ללהיטים של בריטני ספירס, הבקסטריט בויז, טיילור סוויפט, קלי קלארקסון, קייטי פרי ורבים אחרים. ס59) האיש הוא גאון מלודי. אז בשבילי זה היה פאן גדול לעבוד עם מישהו שעובד בשדה הפופ, אבל הוא מוסיקאי בכל הווייתו במובן העמוק ביותר. הוא פשוט יודע מה מוסיקה עושה למוח האנושי. אתה יודע, אתה יודע, הוא ידוע בעיקר בזכות הלהיטים הגדולים, אבל כמוסיקאי הוא מסוגל לגעת בכל קשת הרגשות האנושיים… הוא מוסיקאי מחונן ומגוון אפילו יותר ממה שאנשים חושבים

מה מצפה לנו בהופעה בתל אביב?

האמת שעוד לא הכנתי ראת רשימת השירים להופעה… יש שירים חדשים שנמצאים כרגע בהפקה, אבל כמובן שאני רוצה לבצע גם את השירים שהקהל מכיר ומחכה לשיר יחד איתנו, אז יהיו שירים מכל ארבעת האלבומים וכמובן כל מה שאתם מכירים מהרדיו

תודה רבה, ג'יימס גם לך. אני מחכה כבר להופעה בישראל ושמעתי שכיף אצלכם. להתראות בתל אביב!