עולמו של וויין: Lil' Wayne – Sorry 4 The Wait 2

(התפרסם גם בעכבר העיר אונליין)

500_1421785593_10903603_1427481500877434_801328339_n_92

מבלבל ולעיתים אף מתסכל לעקוב אחרי הקריירה הפתלתלה של ליל' וויין. רגע אחד הוא סנסציה-לרגע בדמות ילד שקולו עוד לא התחלף, שעושה גנגסטא ראפ דרומי פרימיטיבי. כמה שנים אחרי הוא הראפר המוערך בעולם. ובין לבין הוא ממשיך להוציא קלאסיקות לצד חומרים ירודים באיכותם, לשתף פעולה עם בכירי הז'אנר ובד בבד לטפח ראפרים אנונימיים, לצאת ולהיכנס מאשפוזים ומתאי מעצר, לפזול לעבר רוק גיטרות וגם לשירה רוויית אפקט אוטו טיון ותמיד איכשהו לחזור לראפ המינימליסטי במקצביו ולפלואו זרם התודעה הבלתי צפוי שמאפיין אותו מתחילת הדרך.

קשה להאמין, אבל וויין, שיחגוג השנה 33, נוכח בשואוביז כבר כמעט 20 שנה. מה עוזר לדוויין קארטר לשמור על רלוונטיות ועניין בזמן שקולגות רבים מהניינטיז, גם כאלה שהיו אז כוכבים גדולים ממנו (די.אמ.אקס, ג'ה רול, נלי, קוליו…), נעלמו אל ירכתי התודעה? כנראה אותו מרכיב חמקמק, שנקרא "אישיות". אותה כריזמה בלתי מפוענחת עד תומה, שהפכה אמ.סיז כמו ביז מארקי, ביגי, טופאק, אולד דירטי באסטרד או אמינם לאייקונים ייחודיים, אהובים ומשפיעים בתולדות ההיפ הופ. לפעמים נדמה שרכבת ההרים הדוהרת בדמות הקריירה של וויין לא עוצרת לרגע ודרמה רודפת דרמה. ובכן הסאגה הנוכחית היא הרצון שלו להשתחרר מ- Cash Money, הלייבל שהיה ביתו במשך שני עשורים וכעת מסרב לשחררו מבלי שימלא את כל התחייבויותיו. צריך להבין: בהיפ הופ, חברת תקליטים היא יותר מסתם גוף רשמי שמשחרר הקלטות – זהו בית, מקלט, מותג, סמל מורשת וחותמת תדמיתית עבור האמן. וכאשר אמן מסתכסך עם חברת התקליטים שלו, פעמים רבות הקרב הופך לאכזרי ועקוב מדם ודמעות. במיקסטייפ החדש, שנועד למלא את הזמן עד שהאלבום הבא, המתעכב בינתיים בשל הסכסוך, ייצא לאור, יורה וויין לא מעט חיצים מורעלים לעבר Cash Money  וגם לעבר הראפר/מנהל   בריאן Birdman וויליאמס, שנחשב במשך שנים כאב הרוחני, מעין אב מאמץ, של וויין. יש גם כמה קטעים שחושפים נפש מעונה של בחור שהתהילה נוגסת בנפשו ושאורות הזרקורים חורכים את גבו, המוגשים בגילוי לב אופייני שגובל ב-Emo. אבל שאר המיקסטייפ מוקדש, מן הסתם, לנושאים החביבים על קארטר משכבר הימים: תיאורים צבעוניים של צריכת סמים ונוזלים אלכוהוליים מכל הצבעים והסוגים (בעיקר ירוקים וסגולים), תיאורים של כלי נשק מכל קצוות הארסנל והתוצאות הטראגיות של הפעלתם כנגד יריביו חסרי המזל של הראפר ובעיקר: פטיש חזק לסקס על כל גווניו וסוגיו, כולל התעכבות פרטנית על מאפייני אברי הרבייה של וויין וכמובן של שלל הנשים האנונימיות המקיפות אותו בהמוניהן, לכאורה – כולל תיאורים מכאניים ברזולוציה גבוהה והערות שנונות אודות פוזיציות, גדלים, מרקמים, ניחוחות וטעמים הבוקעים מאותם איזורים מוצנעים בדרך כלל בגוף האנושי. אם כל זה נשמע לכם קצת קלישאי או דוחה, טייק איט אור ליב איט. זה היפ הופ, וזה ליל' וויין, לטוב ולרע.

למרבה המזל, מה שמציל את וויין מליפול למלכודת השיעמום הוא היכולת שלו לשחק במילים ובביטויים באופן מקורי ווירטואוזי, חוש הומור אבסורדי ותפיסה אבסטרקטית-פסיכדלית של המציאות הסובבת אותו, היכולת לעבור בתוך שבריר שניה מראפ לשירה והגישה הלא-אורתודוקסית בעליל שיש לו לגבי "איך צריך להישמע שיר ראפ". צרפו לכך את הכריזמה הבלתי נדלית שלו ותקבלו אלבום שכרגיל אצל וויין מאופיין בפסגות מהנות לצד טרקים בלתי הכרחיים, ברגעים מסחררים שאחריהם דקות של תמיהה נוסח "מה זה היה בדיוק מה ששמעתי עכשיו?!?". נכון, ברוב השירים כאן וויין זורם על ביטים שהיו כבר להיטים אצל אמנים אחרים (ביונסה, או.טי ג'נסיס, ריי סטמורד ואחרים) ויש כאן כמה הופעות אורח לא מחוייבות המציאות (חברו דרייק, ראפר מאוס בדרך כלל, חלש כאן באופן מיוחד) אבל כאמור מדובר במיקסטייפ ויותר מכך- מדובר בדוויין קארטר, האיש שהמילה "סטנדרטי" מעולם לא הודפסה בלקסיקון שלו. ועם כל הפגמים והכשלים, בדיוק בגלל זה הוא ממשיך לעניין ולסקרן מיליוני חובבי היפ הופ ברחבי העולם, שמחכים לאלבום הבא פרופר שלו, שייצא מתישהו כשייגמרו כל הדרמות הנוכחיות ויפתח פרק חדש בטלנובלה שנקראת "החיים של ליל' וויין". אל תלכו לשום מקום, כבר חוזרים.

lil-wayne-0a

Advertisements

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: