"הבלוז חי בכל מקום" – ראיון בלעדי עם סדריק ברנסייד

This is an exclusive interview with Mississippi Blues musician Cedric Burnside, anticipating his upcoming 4 Israel shows

חברת ההפקות Nobody's Fault ממשיכה לייבא לישראל הופעות בלוז איכותיות, לחובבי בלוז אמיתיים, שמעוניינים לחקור גם את הפינות הפחות מסחריות של הז'אנר. הבא בתור הוא סדריק ברנסייד, איש מיסיסיפי, המתופף, הכותב והיוצר, שנושא את הלפיד הכבד של סבו, הבלוזיסט המוערך R.L Burnside. סדריק ברנסייד יגיע לארבע הופעות בישראל (תל אביב, ירושלים, רמת השרון, מטולה), יחד עם הגיטריסט טרנטון איירס (שהוא גם בנו של גיטריסט הבלוז ארל "ליטל ג'ו" איירס). "59 מילים" תפס אותו לראיון בלעדי.

מה היו ההשפעות המוסיקליות שלך כילד ונער?

ההשפעה הראשית שלי היא כמובן סבא שלי. הייתי רואה אותו שר ומנגן בבית עם חברים והייתי מנסה לתפוס את המקצבים. אחר כך זה היה ג'וניור קימברו, שנתן לי לנגן איתו כמקומות קטנים וגם מלהסתכל עליו למדתי הרבה. בסוגי מוסיקה אחרים זה סטיבי וונדר. הוא גם כותב וגם מנגן בכל הכלים. הלוואי והייתי חצי ממה שהוא כמוסיקאי.

לא מעט אנשים טוענים שהבלוז, כז'אנר מוסיקלי בר תוקף,  הוא סגנון מת וחי כיום רק על תהילת העבר המפואר שלו. מה תגובתך לזה?

אם מישהו חושב שהבלוז מת, הוא לא היה בהופעה שלי! וברצינות, כל סוג של מוסיקה מודנית מבוסס על הבלוז. בלי הבלוז לא היה ג'אז, לא היה רוק, לא היה שום דבר. אפשר לשמוע את הבלוז חי ומרגיש טוב בכל גרוב שאתה מנגן היום. אתה רק צריך לשים לב…

מהי ההופעה הכי זכורה שנתת אי פעם?

הי לי המון הופעות מיוחדות. לאחרונה, זו היתה הופעה בטקס האזכרה לאבא שלי, קלווין ג'קסון. הוא היה אחד ממתופפי ה-Hill Country  המקוריים, עם סגנון ייחודי משלו. אחרי הלווייה שלו, חגגנו כמו שהיינו עושים פעם, וכמו שהוא היה רוצה: בג'אם פרוע, בריקודים, בצחוקים ועם קצת וויסקי…

מה גרם לך לרצות לבוא ולהופיע בישראל?

מעולם לא הופעתי בישראל. הייתי בכל העולם, אבל אף פעם לא אצלכם. פגשתי הרבה ישראלים ואני חש הרבה אהבה אליהם. אני מצפה מאוד ללמוד עוד על האנשים, האוכל, התרבות. אני מחשיב את עצמי כבן אנוש קודם כל, אז כל הזדמנות שיש לי לפגוש בני אדם אחרים, לתקשר איתם וללמוד מהם, היא עונג צרוף בשבילי.

מיהם הבלוזיסטים הפעילים כיום שאתה אוהב במיוחד?

הבלוזיסטים החביבים עלי…. אני חייב להודות שאני די "אולד סקול" בעניין הזה, אבל יש לא מעט בלוזיסטים טובים שם בחוץ. החבר שלי, גארי קלארק ג'וניור מצליח מאוד בזמן האחרון. יש עוד בחור מקלארקסדייל, קינגפיש, שעושה את העניין שלו. כשזה מגיע להופעות חיות, אי אפשר לנצח את בובי ראש.

האם אתה מרגיש שאתה ממשיך את המורשת של R.L Burnside?

כן, הייתי רוצה לחשוב שאני ממשיך את מורשתו. כל מה שאני עושה זה בזכותו ואני רוצה לכבד את זה. לפעמים אני שומע קולו של סבא, כשאני שומע את הקול שלי.

מה מצפה לנו בהופעות בישראל?

אני יכול להבטיח לכם שיהיה גוד-טיים! במיוחד בגלל העובדה שאף פעם לא הופעתי פה – והמטרה שלי היא שזו לא תהיה הפעם האחרונה.

 

 

The Promised Land – פרוייקט גרייטפול דד בעברית

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי משימה לא פשוטה: להקליט אלבום ובו ביצועים בעברית לשירי הלהקה המיתולוגית ביותר בהיסטוריה של הרוק. מאותו רגע, הקארמה התחילה לעבוד שעות נוספות. מי ידע שאפגוש, די במקרה, מוסיקאי נפלא בשם עמי יארס שהפך לחבר טוב ולשותף מלא ביצירה. מי ידע שיש כל כך הרבה מוסיקאים אדירים שאוהבים את הדד שיבואו לנגן (נעמן שדמי, אבשה אילן, גון אמיר, ג'ייסון רייך) ושמעצבת מדהימה (עדי רמלר) תעשה לנו אימג'ים מעולם אחר. מי חשב שהדד יודיעו, ביום של סיום המיקסים, על איחוד לכמה הופעות אחרונות לרגל 50 שנים לייסודם. שמרטין סקורסזה יכריז על סרט דוקומנטרי חדש על הלהקה. שמאות אלפי כרטיסים ייחטפו תוך כמה דקות ושההתעניינות בהרכב, שהתפרק לפני 20 שנה, תרקיע שחקים ב-2015. ומי חלם שהסינגל הראשון מתוך האלבום ייכנס לפלייליסט של גלגל"צ.

אני שמח לחלוק איתכם את The Promised Land, אלבום שנעשה באהבה ובחברות, שמחכה שתשמעו אותו. החלטנו לא לבקש תמיכה כספית מ"ההמונים" דרך הפלטפורמות המוכרות, כדי לעשות דברים בזמן שלנו וכמו שצריך, בלי לחצים ותכתיבים. האלבום נמצא להורדה בבאנדקמפ, במחיר יותר זול ממנה שווארמה עם פחית קולה – והרבה יותר בריא לגוף ולנשמה.

וכמו שג'רי גרסיה אמר פעם:

When we're done with the music, it's yours. You can have it

הארץ המובטחת – להורדה כאן:

וינילים לדבילים: תמרונים תזמורתיים בחשיכה

מדוע הדפיסו בישראל כיתובים בעברית על גבי עטיפות תקליטים מחו"ל? ובכן, מחקרים בלשניים ארכיאולוגיים-אנתרופולוגיים מעמיקים סוברים כי בתקופות היסטוריות מסויימות, הילידים בארץ ישראל התקשו בקריאת השפה האנגלית ובהבנתה, במיוחד כשזו הופיעה על גבי עטיפות תקליטי ויניל. לכן, הודפסו בארץ ישראל תקליטים רבים כשעליהם כיתובים בעברית, לנוחות הציבור המתקשה בהבנת הנקרא. מדי פעם, נציג את המשעשעים שבהם בפינה זו. תרומות הציבור תתקבלנה בברכה.

OMD

אחד מ-9 Ghostface Killah – Sour Soul

(פורסם גם בעכבר העיר אונליין)

BadBadNotGood / Ghostface Killah – Sour Soul

Lex Records

בשניים בדצמבר 2014, יצא לאוויר העולם אחד מאלבומי הראפ המצופים ביותר של השנים האחרונות – ובסופו של דבר, אחד המאכזבים שבהם. A Better Tomorrow של הוו טאנג קלאן הציג, במקומה של נבחרת האולסטארס האנרגטית, המקורית והבלתי צפוייה מסטייטן איילנד, תשעה ראפרים עייפים, מנותקים, חסרי השראה ובעיקר נטולי הכימיה המפורסמת שהפכה אותם לאייקוני היפ הופ מוערכים ואהובים. כמה ימים לאחר מכן, הוציא דניס "גוסטפייס קילה" קולס, האיש שביצע את הבית הראשון באלבום הראשון, הקלאסי, של הקלאן ונתן את האות לתחילתה של קריירה מפוארת, את האלבום 36Seasons, שזכה לביקורות טובות בהרבה מהאלבום הפושר של הלהקה-האם. בכלל, ב-15 השנים האחרונות עלו באיכותם אלבומי הסולו של גוסטפייס על אלה של הקלאן כצוות או של כל אחד מחברי ההרכב. בזכות שילוב מנצח של אנרגיה בלתי ניתנת לעצירה, טקסטים מצויינים, הגשה כריזמטית ואוזן מצויינת לבחירת הפסקול של כל הראפ הזה, הפך גוסטפייס אולי לראפר היחיד שעוד מקנה להרכב יוקרה כלשהי בקרב המבקרים ונתן למאזינים תקווה וסיבה להאזין למוסיקה שיוצאת מבית היוצר של הקלאן המפורק והבעייתי. בעוד עמיתיו מנסים את מזלם על ביטים טובים יותר או פחות של היפ הופ איסט קוסטי שמרני למדי, גוסטפייס הלך על סול. כמי שתמיד הצהיר בראש חוצות על אהבתו להרכבי Fאנק ונשמה מהסבנטיז, גם באלבום האחרון, כמו בשניים שקדמו לו, מקיף גוסט את ראפ-זרם-התודעה הכריזמטי שלו בצלילים חמים ואורגניים, שכמו נלקחו מסרטי בלאקספלויטיישן משנות השבעים, ממערבוני ספגטי וסרטי אימה איטלקיים נשכחים או מהפסקולים האקלקטיים של קוונטין טרנטינו. אם באלבום   Twelve Reasons To Die שיצא לפני שנתיים חבר הראפר למלחין והמעבד אדריאן יאנג וב-36Seasons, שיצא לפני פחות מחצי שנה, שיתף פעולה עם ההרכב The Revelations ליצירת אלבום קונספט / אופרת ראפ קרימינלית רבת משתתפים, הרי שבאלבום החדש הוא גייס את הטריו הקנדי BadBadNotGood שמספק ביטים משכנעים, מלאי אווירה ונשמה בנגינה חיה ורבת ניואנסים, שמעניקה נפח דרמטי נוסף לוורסים הסינמטיים ממילא של גוסט. כמו האלבום הקודם, גם כאן מדובר ביצירה קצרה, תמציתית וממוקדת, שלא כוללת כמעט שום רגע מת או משעמם. האורחים המצויינים (הראפרים דני בראון, אלזיי, אמ.אפ.דום) עושים את העבודה באופן יוצא מן הכלל וגוסטפייס, גם אם אינו מצליח להגיע לפסגות כמו בקלאסיקות  Supreme Clientele משנת 2000 או Fishscale  מ-2006, מוכיח שעוד לא נגמר הדלק בטנק המטאפורות שלו ושעוד יש תקווה למוסיקה טובה, מרגשת ומעוררת מבית הוו טאנג. וכשבוחנים את התוצרת המוסיקלית המאכזבת של רוב הקולגות שלו בזמן האחרון, גם אחד מ-9 זה בסדר בשבילנו.