ארט דירקטור

ארט גרפונקל בהופעה באיצטדיון בלומפילד, 10.6.2015. התפרסם גם בעכבר העיר.

על הכרטיס כתוב 21:00. עכשיו 21:20 ותורים ארוכים עדיין משתרכים לפני השערים של בלומפילד. "חשבנו שהקהל יגיע בשבע וחצי" אומר אחד מאנשי האבטחה בחוסר אונים לנוכח האלפים שעדיין מחכים לתורם להיכנס. אבל אין מה לעשות, אנשים צריכים להשכיב את הילדים לישון. או הנכדים. להחנות את הג'יפים בחניון ולעבור סידורי אבטחה שכמותם לא ראה המבקר אפילו בהופעות ראפ-מטאל קשוחות. אבל בסוף כולם נכנסים ומתמקמים. והכיסאות נוחים, כראוי לקהל ששילם במיטב כספו (כספי הפנסיה? יכול בהחלט להיות) אם בהופעה הקודמת שהמבקר נכח בה (וואן ריפבליק, פארק הירקון) הוא העלה את ממוצע הגיל, הרי שכאן הוא דווקא מוריד אותו במקצת. הכסאות נוחים, הבריזה מפנקת והתור לבירה לא ארוך מאוד. כן, אם בהופעה ההיא היה דרוש אישור הורה, הרי שבזו צריך כנראה אישור רופא.

צחוק בצד, כשהאורות כבים וארט גרפונקל עולה עם כיפה לבנה לראשו ונתן כמה פסוקי חזנות, הקהל נדרך. וכשהוא נכנס ישר לאקורדים הפותחים של The Boxer ההתרגשות כבר מציפה את האוויר. במשך כשעה וחצי הקהל מתמסר לחלוטין לגרפונקל, או יותר נכון, למי שהיו כשגרפונקל וחברו (אותו הוא מזכיר, לטובה, כמה פעמים במשך ההופעה) סיחררו את העולם בקטלוג מושלם של שירים, פרי עטו של פול סיימון, מהסונגרייטרים הגאוניים ביותר שידעה המאה האחרונה. ואם סיימון, האמן הסקרן, המחפש, ההרפתקן המוסיקלי חסר המנוח, מבצע כיום בהופעותיו רק קומץ שירים מהקטלוג המשותף, הרי שהופעתו של גרפונקל מורכבת ברובה משירי הצמד, שהוציא בסך הכל חמישה אלבומים במשך שש שנים, ובכל זאת הנפיק שלל קלאסיקות נצחיות שחרוטות באבן עמידה במיוחד בפנתיאון הפופ והפולק. והקהל אוהב את גרפונקל בכל לבבו ובכל מאודו, ומוכן לקבל ממנו כל מה שהוא מוכן לתת, בליווי צנוע ויפה של גיטריסט וקלידן מצויינים: דואט עם הבן, ארתור ג'וניור, קאברים לאחים אברלי, סיפורים ואנקדוטות וגם בין שיר לשיר, פואמות שכתב גרפונקל מוקראות ברוב פאתוס מול 10,000 צופים, כאילו היה במועדון פואטרי קטן בוילג' באמצע שנות השישים. אבל הקול, כמה נעים לגלות, עדיין שם. הקול, שגרם לשירים האדירים של סיימון להפוך לאבני דרך אהובות בפסקול החיים של כל אחד מהקהל, כאלה שנשמעים כבר כמו שירי עם לכל דבר: The Sound of Silence, Kathy's Song, For Emily, Scarborough Fair, Homeward Bound  וכמובן Bridge Over Troubled Water שנעל את ההופעה, יחד עם ברכת "שהחיינו", קומפלט עם הכיפה הלבנה. היה גם קאבר יפה לרנדי ניומן וגם Bright Eyes מ-1979, "להיט גדול בכל העולם, חוץ מארצות הברית", לפי גרפונקל – ופרגונים לכותבי השירים האהובים עליו, מסטיבן זונדהיים ועד לג'ימי ווב וג'יימס טיילור ("המועמד שלי לנשיאות ארצות הברית". סוף ציטוט.) וכמובן לשותף / יריב / חבר  והאקס שיישאר תמיד מיתולוגי, כנראה. אבל הקהל, כאמור, בא בשביל הקול. ובשביל השירים ובשביל הזכרונות. ואת אלה סיפק ארט גרפונקל בן ה-73 בשפע לצופים שיצאו מבלומפילד עם עיניים נוצצות והרבה נוסטלגיה מתוקה בלב.

Advertisements

תגיות: , , , , , , , , , , , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: