Archive | ינואר 2017

פוסט אורח: חואן גבריאל – הדיווה של מקסיקו

מאת ילי ורדי

juan-gabriel_4

אלברטו אגילרה ואלדז, אשר נולד אתמול לפני שישים ושבע שנה וידוע יותר בשם הבמה שלו, חואן גבריאל (מחווה לאביו שמת טרם נולד ולמורה שלו חואן קונטררס)  וכונה על ידי רבים "הדיווה של חוארז", היה מוזיקאי, מלחין, זמרו כותב שירים מקסיקני ואייקון מוסיקלי לטיני במלוא מובן המילה.  גבריאל נולד ב-7.1.1950 במיצ'ואקאן (אחת מהמדינות המרכיבות את מקסיקו) ומת ב-28.8.16 בסנטה מוניקה, קליפורניה. האלבום הראשון שלו, Alma Joven, יצא בשנת 1971 והגיע למעמד של תקליט זהב כשנה לאחר מכן. בנוסף, נחשב גבריאל למלחין הלטיני אמריקאי הנמכר ביותר בכל הזמנים.

לאורך השנים, הוציא גבריאל קרוב לאלפיים שירים ונדמה כי רבים מהם עוסקים בבדידות, בכמיהה לאהבה מחד ובייאוש ממנה מאידך. אחד משיריו הבולטים ביותר, הוא השיר Yo No Naci Para Amar (לא נולדתי לאהוב) אשר בו מתאר עצמו חואן כאחד שמשתוקק לאהבה שלא מגיעה לעולם. מלא קנאה וייאוש הוא מסתכל על חבריו מהצד ומספר כיצד כל אחד ואחד מהם מאושר איש באהבתו שלו מלבדו. גבריאל הוא החולם אשר חלומותיו אינם מתגשמים לעולם, אותו אחד שנשאל תמיד "מה איתך?" ונאלץ בכל פעם מחדש להתמודד עם הצער שהשאלה הזו מביאה עמה, כי הבדידות, כתוב  בשיר, "נעשית אפלה וכבדה יותר מיום ליום".

 

Yo No Naci Para Amar יצא כשגבריאל היה בן שלושים בלבד, הייאוש המתואר בשיר הוא תוצר של מספר דברים ביניהם החברה המצ'ואיסטית במקסיקו, התקופה בה גדל וכמובן התחושה כי הבדידות בה אתה שרוי לא תיגמר לעולם. כל אלו הופכים את השיר הזה לשיר שברון הלב המושלם ומאפשרים מקור הזדהות לאנשים בגילאים שונים.

עשרים שנה לאחר מכן בשנת אלפיים, הוציא חואן גבריאל את הסינגל "Abrazame muy fuerte" (חבק/י אותי חזק). בו הוא מבקש ממושא אהבתו לא לעזוב אותו כל עוד הם יחד, שכן אין לדעת מה יביא אתו הזמן. יותר משהשיר הזה הוא שיר אהבה, הוא שיר על הפחד מהסוף ומן העובדה שכל הדברים הם בעלי חלוף וכי יום אחד הוא עלול להתעורר ולגלות שכל האושר שלו לא היה אלא חלום.

 

לכאורה, אין הרבה ייחוד בכתיבה של חואן גבריאל, הוא אינו מפליג בתיאורים או דימויים ולא תמצאו בה משום יופי לירי. מה שאת רואה, זה מה שאת מקבלת, אבל כנראה שדווקא בגלל זה הוא נחשב לאחד מכותבי הפזמונים הטובים של מקסיקו. ואולי יש בפשטות הזו גם מעין נסיון לפתור את החידה הזו שנקראת הקיום ובתוכה כמובן גם חידת האדם.

אפשר לומר כי חיוו האישיים היו גם הם חידה, הוא מת כשלצדו מי שהתקשורת מיהרה להכתיר כבן הזוג שלו. עד מותו גבריאל מעולם לא נתן תשובה חד משמעית בעניין היותו הומו ובפעמים שנשאל על כך נתן תשובות מתחמקות ומתחכמות ביניהן זו האהובה עלי: "אין צורך לשאול את מה שכבר רואים".

המשפט הזה הוא כל התורה של חואן גבריאל על רגל אחת, הדברים הם כמו שהם וזהו זה, מה שנשאר אחריך הם רק העובדות, לא החידה שהיית ולא הפתרון שיכלת לספק לה לו היית בחיים.
כך חי, כך כתב את שיריו ובאותו אופן ממש – גם עלה על הבמה. הדיווה של חוארז – וכנראה גם אחת החידות הכי גדולות שיצאו מהמקום הזה אי פעם.

juan_gabriel