ארכיון | שיעור ספרות RSS for this section

קורט של נחמה

RS Nirvana

לקראת ציון מלאת 20 שנה למותו של קורט קוביין, הדפיס המגזין Rolling Stone  מהדורת אספנים מיוחדת, המוקדשת כולה לקוביין ולנירוונה. אפשר למצוא כאן את סיפור חייו של קוביין, את התהליך המדהים שבו הפכה להקת גראז'ים רעשנית מחור בצפון מזרח ארה"ב להרכב ששינה את עולם הרוק והתמוטט בטרם עת. אפשר לקרוא כאן ניתוחים מעמיקים של כל אלבום שנירוונה הוציאה, ללמוד על המוסיקה שהשפיעה על קוביין ועמיתיו, לעיין בראיונות מן העבר ולהבין את חשיבותה של הלהקה מן ההספדים הנרגשים של אושיות כמו פטי סמית', איגי פופ, ג'ון פוגרטי, כריס קורנל, ג'וש הומי ועוד. את המהדורה המיוחדת אפשר לנסות ולהשיג כאן או באי.ביי. מומלץ ביותר. בהצלחה.

ובנימה אישית:  קורט קוביין נולד לפני 46 שנה, ב-20 בפברואר, 1967. התמזל מזלי לראות את נירוונה בהופעה, בערך חודש לפני שהאלבום ההיסטורי "נברמיינד" יצא לאור. הקליפ של השיר Lithium, צולם בהופעה ההיא. והסיפור עליה עוד בטח יסופר כאן בעתיד מתישהו.

מודעות פרסומת

הארנב הלבן – מפסיכדליה להיפ הופ בארבעה ניתורים

Alice-white-rabbit

 

ב-1865 מוציא הסופר לואיס קרול (שם אמיתי: צ'רלס לודוויג דודג'סון) את "אליס בארץ הפלאות", אחד מהספרים הידועים ביותר בהיסטוריה.

מאה שנה אחר כך, כותבת גרייס סליק, מנהיגת להקת רוק פסיכדלית מסן פרנסיסקו בשם The Great Society את השיר White Rabbit. השיר בביצוע הלהקה יתפרסם רק לאחר שסליק תפרוש ממנה ותעבור לשיר בחזית להקה פסיכדלית מצליחה הרבה יותר, גם היא מסן פרנסיסקו.

 

ב-1966 חוברת גרייס סליק ל-Jefferson Airplane ומביאה כנדוניה שני שירים שכתבה, שהופכים במהירות לשני השירים הפופולריים ביותר של ההרכב במשך כל תקופת קיומו – ולשניים משירי הרוק הידועים בכל הזמנים. Somebody To Love והשיר ההוא מקודם, שמבוסס על דמויות מן הספרים "אליס בארץ הפלאות" ו"אליס בארץ המראה". הנה הגרסה המוכרת ביותר של השיר:

 

הארנב של ג'פרסון נכנס במהרה לפנתיאון הרוק הקלאסי (ובין היתר מבוצע על ידי הלהקה על הבמה בפסטיבל וודסטוק באוגוסט 69') ואמנים רבים מקליטים לו קאברים. אחד מהם הוא ג'ורג' בנסון, פנומן גיטרה בן 29, שהספיק כבר לנגן לצד מיילס דייויס, פרדי הבארד, ג'ק מקדאף ואחרים. ב-1972 משחרר בנסון את אחד מאלבומיו הטובים ביותר, שנקרא, איך לא, White Rabbit.

 

עם השנים מתווספים ביצועים רבים לקטלוג הקאברים של הארנב. להקות Pאנק ומטאל, קומיקאים, הרכבי פולק, אוונגרד ואינדי וכמובן ג'זיסטים לא מעטים – כולם מנסים את כוחם בביצוע הקלאסיקה.

קיץ 1994. צמד ההיפ הופ הניו יורקי החביב Nice  Smooth משחרר את אלבומו השלישי Jewel Of The Nile, שכולל את הטרק Do Watcha Gotta, עם סימפול של ג'ורג' בנסון שמכניס את  הארנב, האביר, המלכה, הזחל ושאר גיבוריו של קרול, גם לעולם ההיפ הופ.

 

בונוס טראק:

השוו בין הפתיחה של White Rabbit בביצוע ג'פרסון איירפליין ובין הפתיחה של השיר הזה. נשמח לשמוע את מסקנותיכם המלומדות. ואל תשכחו: Feed Your Head!

 

 

 

 

 

 

"תעשיית המוזיקה-כך זה עובד" – ספר חדש! על מוזיקה!! בעברית!!!

20130629_171348

כבר קבלנו כאן על כך שמדף ספרי המוזיקה בעברית הוא דל מדי. כך שכמעט כל ספר שיוצא כאן בשפת הקודש ועוסק ברוק, פופ, ראפ או ביוגרפיה של אמן הוא הראשון מסוגו. אם זה ספר העוסק ברוק מתקדם פרי עטו של אורי ברייטמן, בהיפ הופ בישראל של ד"ר אורי דורצ'ין או בחייו ויצירתו של דייוויד בואי (בעריכת עודד היילברונר). ועכשיו מצטרף לרשימה הקטנה והמבורכת ספרו של אלון דלח, מנהל אולפני "צוללת" הוותיקים בתל אביב (יחד עם אלדד ברמן), שסוקר ב-128 עמודים, כתובים בבהירות ובשפה שווה לכל נפש, כמעט את כל מה שמוזיקאי מתחיל בישראל צריך לדעת לפני שהוא פוצח בקריירה אמנותית וטרם יגיע לשלב "הכאפה המצלצלת" ( (C) הדג נחש ). איך להתחיל עבודה על אלבום? מה תפקידו של מפיק מוסיקלי? איך להפעיל קשרים בתעשייה?  איך להפיץ את המוזיקה? ומה עם הזכויות? על כל השאלות האלה והרבה יותר יש תשובות בספר, מזווית ראייה של איש מקצוע שראה (ושמע) לא מעט בשני העשורים האחרונים. למוזיקאים וותיקים עם הרבה קילומטרז' בביזנס, רוב העצות בספר יכולות להיראות מובנות מאליהן או קומון סנס פשוט, אבל למי שרק מתחיל את דרכו בג'ונגל המוזיקלי יש בספר הקריא והמועיל הזה הרבה נקודות למחשבה, ליישום ולביצוע.

"תעשיית המוזיקה – כך זה עובד. המדריך לאמן ולמנהל"

מאת אלון דלח

חממה ספרותית, 128 עמ'.

הספר בפייסבוק

לרכישה אונליין

שחור – חייו ומותו של זוהר ארגוב

במדף הכחוש ממילא של ספרי מוסיקה בעברית, ניכר עוד יותר חסרונן של ביוגרפיות. איך זה שעד היום, אחרי 65 שנות מוסיקה ישראלית, אין עדיין ביוגרפיה מקיפה של אריק אינשטיין, נניח, או של שושנה דמארי, או מאיר אריאל או של שלמה ארצי – ואלה רק דוגמאות מקריות. כל חובב מוסיקה בעולם שחפצה נפשו לדעת את מסלול חייהם והקריירות של אלביס, דילן, קלפטון, סינטרה, ג'אגר, זאפה, הולידיי, דייויס, יו ניים איט – צריך רק לשלוח יד למדף (או למקלדת) ולבחור מתוך אינספור ספרים שנכתבו על אותם אייקונים מוסיקליים-תרבותיים חשובים. ובישראל, כמו בישראל- כלום. נאדה. גורנישט. ספרו של רינו צרור על זהר ארגוב הוא הקרוב ביותר לביוגרפיה רשמית של הזמר המנוח, שהיום כבר ברורה השפעתו המכרעת על המוסיקה הישראלית. ביוגרפיה, אבל עם טוויסט. הספר מורכב בעצם מראיונות שערך צרור, אז עיתונאי צעיר, מייד לאחר מותו של זוהר, עם אנשים שהכירו אותו. אמנים, קולגות, בעלי מועדונים, בני משפחה, שכנים ומכרים מזדמנים. עוד מצורפים לספר תמליל משפט האונס, תוכן התיק הפלילי שנפתח לארגוב ואפילו טקסט ממחזה שארגוב כיכב בו בבית הספר. כל אלה מצטרפים לפסיפס מרתק של זוהר: האיש, האמן, המאהב, בן המשפחה, החבר והמכור. נכון, זו לא ביוגרפיה סטנדרטית, מוצלבת ומתוחקרת לפרטי פרטים, אבל דווקא מכלול העדויות הסובייקטיביות (ולעתים הסותרות) של המרואיינים שופך אור חדש על דמותו של ארגוב, שצדדים רבים בה עדיין נותרו בצל, למרות הפופולריות העצומה שזכה לה והעיסוק המתמיד בשיריו, שנדמה כי רק הולך ומתגבר מאז מותו, בחורף 1987.

(הוצאת ידיעות ספרים. לרכישה מכאן)

שחור

זה יגמר בדמעות – אנתולוגיית השירים העצובים בהיסטוריה

סובלים ממלנכוליה כרונית? אוהבים לפתוח את הבוקר עם Hurt של ג'וני קאש? עדיין מנגבים את הלחלוחית בעיניים מההופעה של קורט ואגנר בבארבי? מתכרבלים בלילות סגריריים לצלילי ניק דרייק? חושבים שהקאבר של ג'ף באקלי ל"הללויה" הוא פסגת היצירה האנושית? תרשו לי להמליץ על ספר שמתאים לכם כמו פלסטר ופולידין לפצע פתוח. It Will End In Tears של אדם ברנט הואטלינג (הוצאת הארפר קולינס) יגיש לכם ב-400 עמודים אנתולוגיה תמציתית של השירים והקטעים המוסיקליים העצובים ביותר בהיסטוריה: מהאדג'יו למיתרים של סמואל בארבר, דרך המלנכוליה של ז'אק ברל ואדית פיאף, עבור בקאנטרי הנוגה של ג'ורג' ג'ונס, האנק וויליאמס וטאונס ואן זאנדט, בבלוז הקיומי של סקיפ ג'יימס ועד לדיכאון הכבד נוסח רוברט ווייאט, רד האוס פיינטרס, ספארקלהורס, רדיוהד והמון אחרים. יש כאן עשרות פרופילים ביוגרפיים של אמנים שהפכו את העצב לאמנות נשגבת, לצד מאמרים על אספקטים שונים שהביאו ליצירת השירים העצובים בהיסטוריה (פרק על בכי ודמעות, על גירושין ובגידות, על אסונות ומשברים כלכליים, על מחלות והתאבדויות וכד') יש גם מאמרים המוקדשים לשיר אחד בלבד (למשל Strange Fruit של בילי הולידיי, או Love Will Tear Us Apart של ג'וי דיוויז'ן) ולקינוח, רשימת "100 השירים העצובים של כל הזמנים". למרות הנושא הכבד למראית עין, הספר נגיש מאוד וכתוב בהומור ומתוך ידע רב ואהבה אמיתית למוסיקה. אתם יכולים להזמין אותו מכאן. רק אל תבואו לבכות לי אחר כך.

20130327_083057[1]

It Will End In Tears

מס' 1 ברשימה

מס' 100 ברשימה