Tag Archive | אוגוסט

20 שנה למות קורט קוביין. זכרונות מהופעה של נירוונה.

Nirvana_Smiley

השבוע ימלאו 20 שנה למותו של קורט קוביין. ב'עכבר העיר' הכינו ספיישל לציון התאריך. הם ביקשו שאספר על ההופעה של נירוונה שראיתי ב-1991. הנה מה שכתבתי.

על השבוע הראשון שלי אי פעם באנגליה, ראיתי את נירוונה בהופעה. פסטיבל רדינג, סוף השבוע האחרון של אוגוסט, 1991. שיא תקופת הבאגי, האסיד האוס והאינדי, שדה ענקי, שלושת רבעי שעה נסיעה מלונדון, 80,000 איש, מחנה אוהלים עצום, מדורות בלילה, ים של דוכני בירה ואוכל. קראסטיז: היפים מקצועיים, פאנקיסטים מפחידים, ילדי אינדי ממושקפים ומעודכנים, מסטולים ושיכורים, אוהדי כדורגל רעשניים והמון אנשים נחמדים באו לשלושה ימים של מוסיקה, סיידר, בוץ וכימיקלים. שום דבר שחווית בישראל, לא דייר סטרייטס בבריכת הסולטן ובטח שלא פורינר בפארק הירקון, לא מכין אותך לפסטיבל הגדול הראשון בחייך.

1991Festival Programme

כשמסתכלים, לאחר מעשה, על ליין-אפים של פסטיבלים מהעבר, קשה להבין את שיקולי השיבוץ שנראים משונים בדיעבד, אבל כנראה היו נכונים מאוד לרגע בו נסגרו החוזים עם האמנים: הכוכבים של רדינג 91' היו איגי פופ (ההופעה המרכזית בלילה ראשון),, פייבוריט פסטיבלים וותיק, שבדיוק התקמבק עם האלבום המוצלח Brick By Brick להקת האינדי/באגי האנמית למדי James שהחזיקה, בדיוק באותן 15 דקות של תהילה בלהיט ענק בשם Sit Down שפשוט בנוי לקהל הפסטיבלים (לילה שני) וה-Sisters Of Mercy הגותיים-רוקיים-אלקטרוניים, להקה אהודה מאוד על הבריטים, משום מה (לילה שלישי ואחרון). בין לבין- האלטרנטיבה התחילה להרים ראש: דינוזאור ג'וניור, סוניק יות', טינאייג' פאנקלאב, מרקורי רב, בייבס אין טוילאנד וגם The Fall הוותיקים יחסית (הלהקה החביבה על ג'ון פיל, שהנחה את הפסטיבל) – כל אלה שובצו בליין-אפ. את ההיפ הופ ייצגו דה לה סול וגאנג סטאר, באוהל ההופעות הקטנות הופיעו טאונס ואן זאנדט, אדווין קולינס, אמריקן מיוזיק קלאב, הבלו איירופליינס ועוד מיליון להקות עלומות ובאוהל הקומדיה נתנו בראש נציגי הדור החדש של ההומור הבריטי האלטרנטיבי. שילוב נדיר של הרבה מזל, טיפה קשרים ובעיקר טוב לב ונדיבות מצד בחורה בריטית נחמדה שעבדה בחברת תקליטים גדולה, זכה עבדכם לשהות, תג זיהוי והכל, באוהל האמנים בבק סטייג', תוך לגימת בירה חינמית ונסיונות לזהות האם הבחור עם התספורת המוזרה שם בצד הוא איש חברת הניקיון או שמא הסולן של Carter USM.

Tag Festival 91

נירוונה, להקה אמריקאית קטנה מעיר שאף אחד באמת לא שמע עליה לפני כן, רק עם אלבום אחד – לא מאוד מצליח- מאחוריה, היתה בתחילתו של סיבוב הופעות באירופה. הם שובצו באמצע הרשימה של היום הראשון, לחוצים בין Silverfish ו-Chapterhouse, שתי להקות גיטרות בריטיות שנשכחו מאז. קורט וחבריו עלו בערך בשלוש או ארבע אחרי הצהריים, באור מלא, ונתנו הופעה, שהתחלקה בערך חצי-חצי בין שירים מ-Bleach אלבום הבכורה ושירים חדשים מהאלבום החדש שבדרך. בשיר אחד, Molly's Lips ששייך במקור ללהקת The Vaselines  הסקוטית האהובה על קוביין, אירחה הלהקה את יוג'ין קלי, סולן The Vaselines (שנתיים אחר כך יבצע קוביין שיר נוסף שלהם במסגרת הופעת ה-Unplugged המיתולוגית) אחרי כ- 40 דקות ו- 13 שירים, הטיח קריסט נובוסליק את גיטרת הבס שלו ברצפה וזרק אותה על מערכת התופים של דייב גרוהל וקוביין מצידו, לאחר שיצר פידבק אכזרי וארוך על ידי קירוב גיטרת הפנדר שלו למגברים, קינח בקפיצה הירואית על מערכת התופים (שהונצחה גם בקליפ של השיר Lithium).

 

ההופעה הסתיימה. הפסטיבל המשיך עוד יומיים וחצי. על כך נרחיב אולי בפעם אחרת. בדוכן החולצות, כמה שעות אחר כך, קניתי את הטי-שירט השחור-צהוב של נירוונה, עם הסמיילי והכיתוב הפרובוקטיבי מאחור (ר' תמונה למעלה). כשחזרתי לארץ אחרי שנה, לכל מי ש-Cool כבר היתה אחת כזאת. הסינגל Smells Like Teen Spirit יצא שבועיים אחרי ההופעה ברדינג. אחרי שבועיים נוספים יצא האלבום Nevermind והכל השתנה- בעולם של קוביין, בעולם הרוק, בעולם של כל חובב מוסיקה באשר הוא.

נירוונה חזרה לרדינג בדיוק שנה ויומיים לאחר מכן. הפעם בתור ההד-ליינרית, בהופעה המרכזית שסגרה את הלילה האחרון של הפסטיבל. זו היתה גם ההופעה האחרונה שלהם על אדמת בריטניה. שנתיים לאחר מכן, זה נגמר. כבר לא הייתה נירוונה.

מודעות פרסומת

תמונה אחת שווה: פיטר האמיל. קולנוע דן. אוגוסט 1983.

Here are some never-before-published photos from Peter Hammill's first ever concert in Israel. Hammill's four shows took place at Kolnoa Dan (Dan Cinema), Tel Aviv, August 1983

כשפיטר האמיל שחוגג החודש 65 שנים להיוולדו, ביקר בפעם הראשונה בישראל, זה היה חלק מתקופה של פריחה מוסיקלית חסרת תקדים שהתקיימה כאן בתחילת-אמצע שנות השמונים. בשעה שמיטב בנינו נלחמו מעבר לגבול הלבנוני, בתל אביב ליבלבה התרבות האלטרנטיבית באינטנסיביות. הליקוויד, הפינגווין וקולנוע דן אירחו מגוון מדהים של אמנים, מהבלוז-רוק של אלווין לי, פיטר גרין ואריק ברדון ועד לניו ווייב של נינה האגן, איאן דיורי, באוהאוס, סוזי והבאנשיז (עם רוברט סמית' מהקיור כגיטריסט), מארק (אלמונד) והממבס (עם מאט ג'ונסון, לימים The The) ועוד. אחת ההופעות הזכורות ביותר היתה זו של פיטר האמיל, איש שליד ההגדרה "אמן קאלט" במילון אוקספורד צריכה להופיעי תמונה שלו. כמו ניק קייב בזמנו, גם האמיל הוא אמן שפופולרי בישראל ללא שום פרופורציה לפופולריות שלו במקומות אחרים בעולם, כולל בבריטניה מכורתו. בארצות הברית, נניח, פרט לכמה שדרני רדיו קולג'ים, האמיל אינו מוכר כלל. ובכלל, במשך כל ההיסטוריה שלו ושל להקתו, ואן דר גראאף ג'נרייטור, זכה האמיל לפופולריות הרבה ביותר ברחבי היבשת האירופית, במיוחד באיטליה וגרמניה. וכמובן, באופן קיצוני, בישראל. באוגוסט 1983 הגיע האמיל לישראל, בביקור ראשון מני רבים שיתקיימו בעשורים הבאים. המעריצים האדוקים קנו כרטיסים לכל שלוש ההופעות שתוכננו והאמיל הוסיף הופעה רביעית, שגם כרטיסיה נרכשו במהירות. ההופעות התקיימו בקולנוע דן, ברחוב הירקון (פינת טרומפלדור) בתאריכים 18, 20, 22 ו-23 באוגוסט.

HammillDan1983-a

להופעה הגעתי עם בן כיתה מהקיבוץ, היינו בקושי בני 15 וכל גיחה לתל אביב, העיר בשחור, היתה אירוע בפני עצמו: הנסיעה בקו 921, הסיבוב הריטואלי כלל חנויות כמו "סאבי" (שם קנינו כפתורים של להקות להצמיד לבגדים), האזנה אינסופית לתקליטים בחנות "בית התקליט" בפינסקר 42, ביקורים ב"אלגרו" בשינקין 10, "אלחוט" באבן גבירול, "גרמופון" בפרישמן ו"פאז" בכיכר מסריק ואולי גם פלאפל בדיזנגוף וסרט בקולנוע "פריז". היינו מסתובבים בעיר הגדולה עם שיער ארוך, מעיל עבודה קיבוצי מהוה בצבע חאקי, ג'ינס קרועים ונעלי בית משובצות של 'דפנה' וסופגים את התרבות העירונית הדקדנטית שמסביבנו מלוא ריאות. בדרך כלל, היינו ישנים בדירה של הקיבוץ ברחוב סירקין, ממש לא רחוק מקולנוע דן וממוקדי תרבות אחרים, מה שהיה יתרון עצום.

HammillDan1983-b

להופעה של האמיל הגעתי חמוש במצלמת הפילם הרוסית הישנה של אבא שלי. להקת החימום היתה ז'אן קונפליקט. היה צפוף מאוד, מזיע ונרגש. הקהל, שרובו לא זכה עד אז לראות את האמיל, פרט לבהייה בצילומים על עטיפות התקליטים, שר איתו את כל המילים והציף את האולם הדחוס בתשואות, קריאות ביניים והפגנת אהבה כללית. האמיל, שנראה בתחילה המום מעט מעוצמת ההערצה, נתן הופעה מדהימה, כשהוא מלווה בנשפן האקסצנטרי דייויד ג'קסון. וכדי לפנק את הקהל, שרובו כאמור קנה כרטיסים לכל ההופעות, רשימת השירים שבוצעו השתנתה מערב לערב. בסך הכל ביצע האמיל כ-25 שירים שונים בארבע ההופעות,  כשהוא מכסה חומרים מתחילת שנות השבעים ועד לשירים מאלבומים חדשים (דאז) כמו Patience  ו- Enter K.

HammillDan1983-c

שנה לאחר מכן, האמיל חזר לישראל. הוא הופיע באמפי ווהל בגני יהושע עם מה שתואר כאיחוד של ואן דר גראאף (אבל לא היה ממש כזה). להקת סיאם (בהרכב: שפירו, גולדמן, פיין, אגבבה) חיממו. יום אחד אולי אעלה תמונות מההופעה ההיא. בינתיים, הנה כמה מלפני 30 שנה, בקולנוע דן, יהי זכרו ברוך.

HammillDan1983-d

לחצו כאן לרשימת השירים שבוצעו בההופעות

אבי עבודי כתב בזמנו ביקורת על ההופעה (לחצו לקריאה באנגלית)

————————————————————-

קולנוע דן כיום

ggg kolnoa dan

אמינם באירלנד – ביקורת הופעה Eminem + Guests at Slane Castle, Ireland

שיירות של אוטובוסים, ואנים ומכוניות פרטיות עשו את דרכן בשבילים צרים אל היעד- טירת סליין, כחמישים ק"מ צפונית לדבלין, כדי להשתתף באירוע המוזיקלי הגדול ביותר של השנה: אמינם ואורחים במרתון הופעות שהתחיל סביב 14:00 והסתיים עם האקורד האחרון של Lose Yourself סביב 22:35. האירים אוהבים לשתות והשתייה מתחילה כבר בדרך להופעה, שבימים כתיקונם לוקחת מקסימום 40 דקות והפעם לקחה כשלוש שעות, כששוטרי ה-Garda האירית המסכנים מנסים לנתב 80,000 איש בדרכים שנועדו פחות או יותר לעדר עיזים מסדר גודל בינוני.

20130817_163535

20130817_170243

אחרי נסיעה איטית ומפרכת אתה מגיע למגרש החנייה האדיר שהוכן עבור האירוע, מרחק של כרבע שעה הליכה ממקום ההופעה עצמה, עובר בדיקות בטחוניות שלא היו מביישות שום שדה תעופה בעולם המערבי וסופסוף נכנס לשטח הטירה.

20130817_174051

20130817_181817

בפנים, עשרות אלפי אירים (וגם לא מעט בריטים ואירופאים אחרים), רובם המכריע בגילאים שבין 16-25 עסוקים בשתיית בירה, ברכישת אוכל ומרצ'נדייז בסכומים לא סבירים, בגיפופים הדדיים ובעמידה בתורים: ל-ATM, לבאר, לשירותים. אה, כן, תוך כדי הם בוהים מדי פעם אל מסכי הענק שמשדרים מהבמה את הופעות החימום של  Chance The Rapper, של הסופרגרופ Slaughterhouse, של Yellawolf, Tyler, The Creator ו- Earl Sweatshirt, שלא ממש מצליחים להעביר את ההיפ הופ האפלולי שלהם אל הקהל שטובל בשמש אוגוסט החמימה שעוטפת את המתחם. רק האמ.סי הבריטי Plan B, שמלווה בלהקה חיה מצויינת, מצליח, בשעות אחה"צ המאוחרות ובגשם קל שיורד לסירוגין להתחיל ולחמם את הקהל לקראת המנה העיקרית.

20130817_185110

IMG-20130818-WA0003

20130817_182326

20130817_214524

ואז, ב-21:15 ניתן האות, הבמה מוחשכת ומסך לבן מקרין בענק את דמותו של אמינם שעומד מאחוריו. לצלילי פסנתר דרמטיים נשמט המסך ואמינם, עם הלהקה שלו, כולל זמרת ליווי וראפר-סיידקיק שלא הוצג לקהל בשמו, מתחיל בהפצצה עם הטרק החדש Survival ועוד כמה שירים משני האלבומים האחרונים שלו. אני מוכן כמעט להישבע שבשירים האלה, המהירים והמסובכים מבחינת Flow, אמינם נעזר בפלייבק שירה שמגבה אותו ווקאלית, מה שמוריד קצת מהספונטניות של ההופעה. הרי כבר אמר איש חכם אחד: "אל תקליט שיר ראפ שאתה לא יכול לבצע בהופעה", נו טוף, נחליק לשיידי את העניין הזה. מה שקצת יותר קשה להחליק הוא חוסר התיקשור של אמינם עם הקהל האוהד, המחבק, המעריץ, שחיכה לו שמונה שנים מאז שביטל במפתיע את ההופעה באותו מקום ב-2005. פרט לשניים-שלושה רגעים במהלך ההופעה בהם הבחור דיבר עם הקהל (כולל איזכור של אירלנד במהלך הלהיט Stan, שגרף תשואות מובנות), אמינם משאיר לסיידקיק שלו לעשות את רוב העבודה בין השירים, כולל הפעלות קהל, דיבורים והצגה חוזרת של האמן המרכזי אחת לכמה דקות. בסך הכל, ההופעה מאוד מתוקתקת ומתוכננת: סגמנט אחד של שירים חדשים, אחד של שירים מתחילת הקריירה, קטע הכולל להיטים עם אמנים אחרים (בו הוא מעלה לבמה את חברו Royce The 5'9) ומחרוזת בלדות הכוללת את Stan, Sing For The Moment ו-Like Toy Soldiers. הכל דופק מאוד מקצועי, בשילוב של הלהקה החיה עם די.ג'יי ומעט פלייבק. אחרי שלושה-ארבעה שירים אמינם זונח את הגיבוי המוקלט ושר Live למשך רוב ההופעה, תוך הפגנת שליטה עילאית בנשימה ובדיקציה ובלי אף נפילה או רגע אחד של עייפות.20130817_222227

20130817_212305

אחרי טיפה יותר משעה של הופעה, החברים יורדים מהבמה וחוזרים להדרן עם Lose Yourself וזהו. שעה ועשרים בסך הכל. האם זה שווה מחיר כרטיס של יותר משמונים יורו? אם מסתכלים על הפנים המחייכות והתשושות של רוב האנשים בקהל, נראה שכן. אבל אם הייתם שואלים אותם, לא בטוח שהייתם מקבלים תשובה קוהרנטית במיוחד – תוצאה של כמויות האלכוהול האדירות שנצרכו באירוע. עכשיו יש עוד ארבע שעות לצאת ממגרש החנייה הפקוק, ממנו מנסים מאות אוטובוסים ואלפי מכוניות לצאת דרך שער שמתאים מקסימום למעבר של פרה אירית אחת או מקסימום שתיים, אבל זה כבר סיפור אחר. את סקנדל Slane Girl נגלה ב-Irish Examiner רק כמה ימים אחר כך.

545221_222543257895938_1763446224_n

20130817_212751

לרשימת השירים שבוצעו בהופעה

הולידיי, סלברייט!

הבלוג יוצא לחופשה קצרה בארצות ניכר. נשוב בסוף אוגוסט בראש נקי, בכוחות מחודשים ועם הרבה מוסיקה טובה.

Bye בינתיים.

זה…

פלוס זה…

שווה: