Tag Archive | ג'יי זי

לימונדה חמוצה: ביקורת על Lemonade של ביונסה

(הביקורת התפרסמה, בעריכה קלה, גם בעכבר העיר אונליין)

כמי שכל אירוע בקריירה שלה, מהוצאת קליפ ועד כניסה להריון נראה מתוכנן עד לפרט האחרון להשגת מקסימום חשיפה ובאזז, כנראה שצריך אירוע בקנה מידה של מותו של פרינס כדי להעיב מעט על חגיגות שחרור האלבום החדש של ביונסה. ובכל זאת, השבוע התערבל האבל על לכתו של הנסיך הסגול בציפייה לשמוע את Lemonade, שכמו קודמו מ-2013, הונחת על העולם ללא כל התראה מוקדמת. הפעם הרימה ביונסה את הרף ושיחררה, בנוסף למוצר המוסיקלי, גם את כל האלבום בפורמט ויזואלי, עם קליפים לכל השירים וקישור עסקי-יחצ"ני עם רשת HBO והקדימונים לסדרה "משחקי הכס" ושירות הסטרימינג Tidal שנמצא בבעלותו של בעלה, אחד בשם ג'יי זי. בקיצור, כרגיל במפעל הביונסאי הכל מתוקתק, סגור ותפור למשעי, כמו תלבושות הרקדנים שליוו את אותה בסופרבול האחרון.

 

דבר ראשון: האלבום החדש הוא הדבר הכי מעניין שביונסה הוציאה אי פעם, אבל זה עדיין לא הופך אותו לשום סוג של מאסטרפיס. הברכה – והקללה – הכי גדולה של ביונסה היא השאפתנות היומרנית העצומה שלה. השאיפה להפוך כל אלבום לאירוע מונומנטלי, הרצון לברוא קונספטים חובקי-כל, לטפל בנושאים כבדי משקל שנמצאים פעמים רבות מחוץ לליגה שלה, לעסוק גם בפמיניזם וגם בזכויות האישה, גם בפוליטיקה אמריקאית, גם באפליית השחורים, גם בבעיות דומסטיות של בגידה, נקמה וחרטה, גם בניתוח לאחור של הביוגרפיה של עצמה, גם המחשת סממני ההצלחה הכלכלית האדירה שלה – וגם לנסות שהכל יהיה רקיד ויקפיץ פקאצות במועדונים. זו בדיוק הסיבה שאלבומים של ביונסה הם כמעט תמיד עסק בעייתי. כמה סינגלים אדירים, כמה נסיונות מעניינים ולא מעט שירי ז'אנר נוסחתיים, שמתאדים לאחר מספר מועט של השמעות. ב-Lemonade  נראה שביונסה גילתה סוף סוף את הגנגסטא-ראפ. תחילת האלבום רצופה בקללות מן הסוג שהיה ניתן לשמוע באלבומי גנגסטא קלאסיים מתחילת שנות ה-90'. הרבה "פאק", "סאק", "ביצ'", "אס", "בולז", "ניגא" וכאלה (אגב, למה רק המילה "דיק" מצונזרת? לביי פתרונים) כשהיא בפאזה כועסת, לכאורה על בגידותיו של ג'יי, או שמא רק על איזשהו גבר מטאפורי דמיוני שעוד לא קלט את מסרי הפמי-קפיטליזם הכוחניים של הגברת הראשונה של האר'אנ'בי. ביונסה מסמפלת את מלקולם אקס ואת סבתו בת ה-90' של ג'יי, משתפת את ג'ק וויט, פאת'ר ג'ון מיסטי, ג'יימס בלייק ודה וויקנד, משלבת קטעי ספוקן וורד ודוגמת את אנימל קולקטיב ואאוטקאסט (רענן) לצד לד זפלין ואייזיק הייז (שחוק) וכנהוג בעדות ההיפ-פופ של דורנו, כל שיר, גם האישי, האינטימי והחושפני ביותר, מתהדר ברשימת כותבים-שותפים בהיקף של ספר טלפונים של עיר בינונית בסין.

 

כרגיל, ההגשה הקולית של ביונסה היא עניין של טעם אישי. לטעמו של כותב שורות אלה, למרות איכות טכנית בלתי מעורערת, יש לביונסה נטייה "למכור" את השיר יתר על המידה, עם ארסנל מניירות קוליות שממוצה כאן עד תום, מסלסולים והרמוניות רב-שכבתיות, דרך פסאודו-ראפ ומבטא דרומי מודגש ועד ללחישות סקסיות-עלק וקפיצות אוקטבות שהיו שולחות גם את מעריצי מריה קארי לממ"ד הקרוב. אבל ברגעים שביונסה פשוט לוקחת שיר טוב ומבצעת אותו כמו שצריך, אין לה הרבה מתחרות. כך למשל במהתלת הקאנטרי-בוגי המפתיעה Daddy Lessons או בגוספל-הופ הפוליטי של Freedom בסיוע נכבד של קנדריק למאר. לעומת אלה, בלדת הפסנתרSandcastles  סובלת מאדליזציית יתר, כלומר טובעת בווקאלס לא מרוסנים ובהגשה כל כך אקספרסיבית ומוקצנת שסוחטת מהשיר כל טיפת רגש ומשאירה אותו יבש, נוסחתי ומשמים. וגם אחרי שאמרנו את כל אלה, אנחנו לא הייטינג. להיפך: גם בכשלונותיה ביונסה נשארת מעניינת, דווקא בגלל הנסיונות לגעת בנושאים שברומו של עולם, לדחוף את מעטפת הפופ-סטאר אל הקצה, לגעת בעצבים חשופים ולהביא למרכז הבמה אמנים – ונושאים – שבדרך כלל מתחבאים בשוליים או מתחת לרדאר. מי יודע, אולי יום אחד המאמצים ישתלמו והיא תגיע למעמד של פרינס, נניח.

Beyonce – Lemonade

Columbia / Tidal, 2016

מודעות פרסומת

The Notorious D.E.A.D – הקשרים הנסתרים בין הגרייטפול דד והיפ הופ

אין מה לחפור כאן יותר מדי על הגרייטפול דד, אולי אחת הלהקות המתועדות ביותר בהיסטוריה. בטח זו שקיימות הכי הרבה הקלטות שלה בהופעה. אם אתם מעריצים שרופים שלהם (יעני Deadheads) אתם בטח חברים כבר בקבוצת הפייסבוק הישראלית, מקשיבים לתוכנית הרדיו המוקדשת להם ב"קול הקמפוס" ומבקרים לא מעט באתר הזה.
רק נגיד כאן שבמשך כ-30 שנות קיום הצליחו ג'רי גרסיה וחבורתו לשנות כמה סדרי עולם בתעשיית המוסיקה, ביחס שבין אמן לקהל, בקונספציות שיווקיות – ובדרך גם לנגן הרבה מוסיקה נהדרת ששואבת מפולק, קאנטרי, בלוז, בלוגראס, רוקנרול, ג'אז חופשי, פסיכדליה, מוסיקה ערבית ועוד מכל הבא ליד.
"אבל איך אתה יכול לאהוב גם את הדבר הזה וגם ראפ"? שואלים רבים. האמת, אם היתה לי תשובה הייתי כותב אותה פה. אני לא בטוח שצריך לחשוב על תשובה. מה שכן, למוח יש נתיבים משלו והוא תמיד מחפש הקשרים. אז בניגוד להרכבים כמו הסטיב מילר באנד, לד זפלין, אירוסמית' או סטילי דן, הדד אף פעם לא היו להקה שמפיקי היפ הופ וגרוב הירבו לסמפל. ובכל זאת, בשנים האחרונות שמתי לב לכמה הקשרים מעניינים של הדד עם עולם ההיפ הופ ויש לי את העונג להביא אותם כאן לפניכם. תיהנו.

הסימפולים
השיר Knock של הראפרית הנפלאה Jean Grae (תושבת ניו יורק, ילידת דרום אפריקה, בתו של פסנתרן הג'אז החלוצי Abdullah Ibrahim, המוכר גם בשם Dollar Brand) בנוי על סימפול מהשיר Help On The Way מתוך האלבום Blues For Allah של הדד.

די ג'יי Wick-It מנאשוויל יצר גרסה מצויינת שמחברת את "שייקדאון סטריט" של הדד עם "טריפל טראבל" של הביסטי בויז לטרק של הנאה צרופה.

והנה די ג'יי מניו יורק, שהושיב את הנוטוריוס ב.י.ג על ביטים שנוצרו מסימפולים של הדד:

האיזכור
לא אחר מאשר Jay-Z נתן קרדיט (בהיפ הופ קוראים לזה Props) לחבר'ה, בלהיט Encore, מתוך האלבום השחור שלו מ-2003. הראפר הצנוע שנוהג לכנות את עצמו Jay Hova משווה את עצמו ל"גרייטפול דד של הראפ" כבר בשורה החמישית של הבית הראשון.

I'm young H.O
Rap's Grateful Dead
Back to take over the globe
!Now break bread

איזכור 2: גנגסטא ראפ

בשנת 1991 תקף הרכב הגנגסטא ראפ הזועם מיוסטון טקסס, Geto Boys את תעשיית פרסי המוסיקה האמריקאית ובמיוחד את טקס פרסי הגראמי, בטענה שכל הפרסים הולכים לאמנים אמצע-הדרך זקנים, לא רלוונטיים ובעיקר – לבנים. הדד מוזכרים בשיר לצד אלביס פרסלי וכוכבי הקאנטרי ריבה מקינטייר וג'ורג' סטרייט. הנה הקטע הרלוונטי:

!and the winner is George Strait! for best female vocalist, Reba Mcintyre"
!most appearances made after death, Elvis Presley
,The king couldn't be here due to illness
"!So to accept his award on his behalf, we have Grateful Dead

איזכור 3: דרייק!

תחילת 2017. דרייק, הראפר הכי פופולרי בעולם כרגע,מוציא אלבום חדש. בשיר Lose You הוא מזכיר שלושה מחברי הגרייטפול דד. מעניין אם הילדים יטרחו לבדוק למה הוא מתכוון בשורות האלה:

,I’m just takin’ what God will give me
,Grateful like Jerry, Bob and Mickey

!Better attitude, we’ll see where it gets me

והשיר עצמו כאן (ספוטיפיי)

https://open.spotify.com/embed/album/1lXY618HWkwYKJWBRYR4MK

ועוד איזכור אפשרי:

יכול להיות שהראפר Method Man מצטט, סביב 03:35 את השורה Ashes To Ashes They All Fall Down מהפזמון של Throwing Stones של הדד? אתם תחליטו.

ובאותו אלבום, כמה שירים אחר כך, שוב, Method Man מצהיר:

,Time to walk my Labrador"
,Livin' out my dreams, at the same time shatter yours
,Code Red, fill 'em full of lead
,Grateful Dead live from Hempstead
,Tiger Kung Fu know the ledge
"!Check the full fledged knucklehead

ב-01:48. צ'ק איט אאוט:

גם הסופרגרופ La Coka Nostra מצהירים שהם מעשנים עם הגרייטפול דד בשירם המעושן High Times. כאן ב-01:45.

העטיפה

אם לשפוט לפי מילות שיריו, הראפר המנוח Proof לא היה ממש ילד פרחים. לכן, רבים הופתעו שלאלבום הסולו הראשון (והיחיד) שלוף הוא בחר לקרוא Searching For Jerry Garcia. אבל מסתבר שגם לראפר קשוח, חבר של אמינם מדטרויט יכולה להיות הערכה למנהיג הדד. אפשר לקרוא על נסיבות בחירת השם כאן – בראיון של Proof לרולינג סטון מ-2005. גם אם התוכן לא ממש קשור, לפחות העטיפה של האלבום שומרת על הקו העיצובי המזוהה של הדד.

Searching for Jerry Garcia

ועוד אחת!

בשנת 2011 הוציא הראפר-שהפך-לזמר-קאנטרי-בלוז Everlast, לשעבר מנהיג הרכב הראפ House of Pain (זוכרים את "Jump Around"?) את האלבום Songs of The Ungrateful Living, ששמו מדבר בעד עצמו ועטיפתו אינם מצריכה הסבר למי שבקיא מעט באיקונוגרפיה הויזואלית של הדד. הנה:

Everlast-LCN-Songs_Of_The_Ungrateful_Living-2011-

המיקסטייפ
Keswick הוא די.ג'יי מברוקלין שהוצא לפני כשנה מיקסטייפ בשם Grateful Kez, שבו הוא דוגם שירים של הדד ליצירת ביטים היפ הופיים-גרוביים למהדרין. מאוד חביב. תנו האזנה ואפילו רכישה, אם בא לכם לצ'פר אותו.

ולסיום: הראפ!
The Bridge הם Jam Band מבולטימור, שמנסים, כמו להקות רבות בז'אנר, להמשיך ולשאת את הלפיד שהדד הציתו. מסתבר שאחד הקטעים הפופולריים בהופעות שלהם הוא השיר "Back In '94 (Grateful Dead Rap)" שמשתמש בשמות שירים של הדד כדי לתאר את חוויותיו של בחור, שנחשף לדד בהופעה בפעם הראשונה.

(מילות השיר נמצאות כאן)

 

ספטמבר 2018: הראפר הניו יורקי טאליב קוולי עם פיל לש והפאמילי באנד ומקהלת הארלם, בשילוב נהדר של דד וראפ: Shakedown Street + Get By

 

 

הידעת: הדד עשו ראפ כבר ה-1974 !

הנה קטע נדיר שהקליטו ג'רי גרסיה ומיקי הארט (המתופף של הדד, למי שלא עוקב…) ולא שוחרר בצורה רשמית מעולם. הארט מרביץ פה סוג של ראפ על השיר Fire On The Mountain שכל דדהד מכיר ואוהב. לשיפוטכם.

יש לכם הערות? תוספות? תובנות? אתם מוזמנים לכתוב לבלוג.

שני J במחיר אחד

Jay-Z נסע עם ביונסה לקובה, כתב על זה שיר חדש והתחיל שערורייה קטנה ומשעשעת שאפילו הבית הלבן נאלץ להתערב בה.

 

וטרק גנוז ומצויין של שתי אושיות היפ הופ מנוחות מדטרויט, Jay Dilla ft. Proof עלה לרשת השבוע.

תיהנו.