Tag Archive | דרייק

עולמו של וויין: Lil' Wayne – Sorry 4 The Wait 2

(התפרסם גם בעכבר העיר אונליין)

500_1421785593_10903603_1427481500877434_801328339_n_92

מבלבל ולעיתים אף מתסכל לעקוב אחרי הקריירה הפתלתלה של ליל' וויין. רגע אחד הוא סנסציה-לרגע בדמות ילד שקולו עוד לא התחלף, שעושה גנגסטא ראפ דרומי פרימיטיבי. כמה שנים אחרי הוא הראפר המוערך בעולם. ובין לבין הוא ממשיך להוציא קלאסיקות לצד חומרים ירודים באיכותם, לשתף פעולה עם בכירי הז'אנר ובד בבד לטפח ראפרים אנונימיים, לצאת ולהיכנס מאשפוזים ומתאי מעצר, לפזול לעבר רוק גיטרות וגם לשירה רוויית אפקט אוטו טיון ותמיד איכשהו לחזור לראפ המינימליסטי במקצביו ולפלואו זרם התודעה הבלתי צפוי שמאפיין אותו מתחילת הדרך.

קשה להאמין, אבל וויין, שיחגוג השנה 33, נוכח בשואוביז כבר כמעט 20 שנה. מה עוזר לדוויין קארטר לשמור על רלוונטיות ועניין בזמן שקולגות רבים מהניינטיז, גם כאלה שהיו אז כוכבים גדולים ממנו (די.אמ.אקס, ג'ה רול, נלי, קוליו…), נעלמו אל ירכתי התודעה? כנראה אותו מרכיב חמקמק, שנקרא "אישיות". אותה כריזמה בלתי מפוענחת עד תומה, שהפכה אמ.סיז כמו ביז מארקי, ביגי, טופאק, אולד דירטי באסטרד או אמינם לאייקונים ייחודיים, אהובים ומשפיעים בתולדות ההיפ הופ. לפעמים נדמה שרכבת ההרים הדוהרת בדמות הקריירה של וויין לא עוצרת לרגע ודרמה רודפת דרמה. ובכן הסאגה הנוכחית היא הרצון שלו להשתחרר מ- Cash Money, הלייבל שהיה ביתו במשך שני עשורים וכעת מסרב לשחררו מבלי שימלא את כל התחייבויותיו. צריך להבין: בהיפ הופ, חברת תקליטים היא יותר מסתם גוף רשמי שמשחרר הקלטות – זהו בית, מקלט, מותג, סמל מורשת וחותמת תדמיתית עבור האמן. וכאשר אמן מסתכסך עם חברת התקליטים שלו, פעמים רבות הקרב הופך לאכזרי ועקוב מדם ודמעות. במיקסטייפ החדש, שנועד למלא את הזמן עד שהאלבום הבא, המתעכב בינתיים בשל הסכסוך, ייצא לאור, יורה וויין לא מעט חיצים מורעלים לעבר Cash Money  וגם לעבר הראפר/מנהל   בריאן Birdman וויליאמס, שנחשב במשך שנים כאב הרוחני, מעין אב מאמץ, של וויין. יש גם כמה קטעים שחושפים נפש מעונה של בחור שהתהילה נוגסת בנפשו ושאורות הזרקורים חורכים את גבו, המוגשים בגילוי לב אופייני שגובל ב-Emo. אבל שאר המיקסטייפ מוקדש, מן הסתם, לנושאים החביבים על קארטר משכבר הימים: תיאורים צבעוניים של צריכת סמים ונוזלים אלכוהוליים מכל הצבעים והסוגים (בעיקר ירוקים וסגולים), תיאורים של כלי נשק מכל קצוות הארסנל והתוצאות הטראגיות של הפעלתם כנגד יריביו חסרי המזל של הראפר ובעיקר: פטיש חזק לסקס על כל גווניו וסוגיו, כולל התעכבות פרטנית על מאפייני אברי הרבייה של וויין וכמובן של שלל הנשים האנונימיות המקיפות אותו בהמוניהן, לכאורה – כולל תיאורים מכאניים ברזולוציה גבוהה והערות שנונות אודות פוזיציות, גדלים, מרקמים, ניחוחות וטעמים הבוקעים מאותם איזורים מוצנעים בדרך כלל בגוף האנושי. אם כל זה נשמע לכם קצת קלישאי או דוחה, טייק איט אור ליב איט. זה היפ הופ, וזה ליל' וויין, לטוב ולרע.

למרבה המזל, מה שמציל את וויין מליפול למלכודת השיעמום הוא היכולת שלו לשחק במילים ובביטויים באופן מקורי ווירטואוזי, חוש הומור אבסורדי ותפיסה אבסטרקטית-פסיכדלית של המציאות הסובבת אותו, היכולת לעבור בתוך שבריר שניה מראפ לשירה והגישה הלא-אורתודוקסית בעליל שיש לו לגבי "איך צריך להישמע שיר ראפ". צרפו לכך את הכריזמה הבלתי נדלית שלו ותקבלו אלבום שכרגיל אצל וויין מאופיין בפסגות מהנות לצד טרקים בלתי הכרחיים, ברגעים מסחררים שאחריהם דקות של תמיהה נוסח "מה זה היה בדיוק מה ששמעתי עכשיו?!?". נכון, ברוב השירים כאן וויין זורם על ביטים שהיו כבר להיטים אצל אמנים אחרים (ביונסה, או.טי ג'נסיס, ריי סטמורד ואחרים) ויש כאן כמה הופעות אורח לא מחוייבות המציאות (חברו דרייק, ראפר מאוס בדרך כלל, חלש כאן באופן מיוחד) אבל כאמור מדובר במיקסטייפ ויותר מכך- מדובר בדוויין קארטר, האיש שהמילה "סטנדרטי" מעולם לא הודפסה בלקסיקון שלו. ועם כל הפגמים והכשלים, בדיוק בגלל זה הוא ממשיך לעניין ולסקרן מיליוני חובבי היפ הופ ברחבי העולם, שמחכים לאלבום הבא פרופר שלו, שייצא מתישהו כשייגמרו כל הדרמות הנוכחיות ויפתח פרק חדש בטלנובלה שנקראת "החיים של ליל' וויין". אל תלכו לשום מקום, כבר חוזרים.

lil-wayne-0a

מודעות פרסומת

The Notorious D.E.A.D – הקשרים הנסתרים בין הגרייטפול דד והיפ הופ

אין מה לחפור כאן יותר מדי על הגרייטפול דד, אולי אחת הלהקות המתועדות ביותר בהיסטוריה. בטח זו שקיימות הכי הרבה הקלטות שלה בהופעה. אם אתם מעריצים שרופים שלהם (יעני Deadheads) אתם בטח חברים כבר בקבוצת הפייסבוק הישראלית, מקשיבים לתוכנית הרדיו המוקדשת להם ב"קול הקמפוס" ומבקרים לא מעט באתר הזה.
רק נגיד כאן שבמשך כ-30 שנות קיום הצליחו ג'רי גרסיה וחבורתו לשנות כמה סדרי עולם בתעשיית המוסיקה, ביחס שבין אמן לקהל, בקונספציות שיווקיות – ובדרך גם לנגן הרבה מוסיקה נהדרת ששואבת מפולק, קאנטרי, בלוז, בלוגראס, רוקנרול, ג'אז חופשי, פסיכדליה, מוסיקה ערבית ועוד מכל הבא ליד.
"אבל איך אתה יכול לאהוב גם את הדבר הזה וגם ראפ"? שואלים רבים. האמת, אם היתה לי תשובה הייתי כותב אותה פה. אני לא בטוח שצריך לחשוב על תשובה. מה שכן, למוח יש נתיבים משלו והוא תמיד מחפש הקשרים. אז בניגוד להרכבים כמו הסטיב מילר באנד, לד זפלין, אירוסמית' או סטילי דן, הדד אף פעם לא היו להקה שמפיקי היפ הופ וגרוב הירבו לסמפל. ובכל זאת, בשנים האחרונות שמתי לב לכמה הקשרים מעניינים של הדד עם עולם ההיפ הופ ויש לי את העונג להביא אותם כאן לפניכם. תיהנו.

הסימפולים
השיר Knock של הראפרית הנפלאה Jean Grae (תושבת ניו יורק, ילידת דרום אפריקה, בתו של פסנתרן הג'אז החלוצי Abdullah Ibrahim, המוכר גם בשם Dollar Brand) בנוי על סימפול מהשיר Help On The Way מתוך האלבום Blues For Allah של הדד.

די ג'יי Wick-It מנאשוויל יצר גרסה מצויינת שמחברת את "שייקדאון סטריט" של הדד עם "טריפל טראבל" של הביסטי בויז לטרק של הנאה צרופה.

והנה די ג'יי מניו יורק, שהושיב את הנוטוריוס ב.י.ג על ביטים שנוצרו מסימפולים של הדד:

האיזכור
לא אחר מאשר Jay-Z נתן קרדיט (בהיפ הופ קוראים לזה Props) לחבר'ה, בלהיט Encore, מתוך האלבום השחור שלו מ-2003. הראפר הצנוע שנוהג לכנות את עצמו Jay Hova משווה את עצמו ל"גרייטפול דד של הראפ" כבר בשורה החמישית של הבית הראשון.

I'm young H.O
Rap's Grateful Dead
Back to take over the globe
!Now break bread

איזכור 2: גנגסטא ראפ

בשנת 1991 תקף הרכב הגנגסטא ראפ הזועם מיוסטון טקסס, Geto Boys את תעשיית פרסי המוסיקה האמריקאית ובמיוחד את טקס פרסי הגראמי, בטענה שכל הפרסים הולכים לאמנים אמצע-הדרך זקנים, לא רלוונטיים ובעיקר – לבנים. הדד מוזכרים בשיר לצד אלביס פרסלי וכוכבי הקאנטרי ריבה מקינטייר וג'ורג' סטרייט. הנה הקטע הרלוונטי:

!and the winner is George Strait! for best female vocalist, Reba Mcintyre"
!most appearances made after death, Elvis Presley
,The king couldn't be here due to illness
"!So to accept his award on his behalf, we have Grateful Dead

איזכור 3: דרייק!

תחילת 2017. דרייק, הראפר הכי פופולרי בעולם כרגע,מוציא אלבום חדש. בשיר Lose You הוא מזכיר שלושה מחברי הגרייטפול דד. מעניין אם הילדים יטרחו לבדוק למה הוא מתכוון בשורות האלה:

,I’m just takin’ what God will give me
,Grateful like Jerry, Bob and Mickey

!Better attitude, we’ll see where it gets me

והשיר עצמו כאן (ספוטיפיי)

https://open.spotify.com/embed/album/1lXY618HWkwYKJWBRYR4MK

ועוד איזכור אפשרי:

יכול להיות שהראפר Method Man מצטט, סביב 03:35 את השורה Ashes To Ashes They All Fall Down מהפזמון של Throwing Stones של הדד? אתם תחליטו.

ובאותו אלבום, כמה שירים אחר כך, שוב, Method Man מצהיר:

,Time to walk my Labrador"
,Livin' out my dreams, at the same time shatter yours
,Code Red, fill 'em full of lead
,Grateful Dead live from Hempstead
,Tiger Kung Fu know the ledge
"!Check the full fledged knucklehead

ב-01:48. צ'ק איט אאוט:

גם הסופרגרופ La Coka Nostra מצהירים שהם מעשנים עם הגרייטפול דד בשירם המעושן High Times. כאן ב-01:45.

העטיפה

אם לשפוט לפי מילות שיריו, הראפר המנוח Proof לא היה ממש ילד פרחים. לכן, רבים הופתעו שלאלבום הסולו הראשון (והיחיד) שלוף הוא בחר לקרוא Searching For Jerry Garcia. אבל מסתבר שגם לראפר קשוח, חבר של אמינם מדטרויט יכולה להיות הערכה למנהיג הדד. אפשר לקרוא על נסיבות בחירת השם כאן – בראיון של Proof לרולינג סטון מ-2005. גם אם התוכן לא ממש קשור, לפחות העטיפה של האלבום שומרת על הקו העיצובי המזוהה של הדד.

Searching for Jerry Garcia

ועוד אחת!

בשנת 2011 הוציא הראפר-שהפך-לזמר-קאנטרי-בלוז Everlast, לשעבר מנהיג הרכב הראפ House of Pain (זוכרים את "Jump Around"?) את האלבום Songs of The Ungrateful Living, ששמו מדבר בעד עצמו ועטיפתו אינם מצריכה הסבר למי שבקיא מעט באיקונוגרפיה הויזואלית של הדד. הנה:

Everlast-LCN-Songs_Of_The_Ungrateful_Living-2011-

המיקסטייפ
Keswick הוא די.ג'יי מברוקלין שהוצא לפני כשנה מיקסטייפ בשם Grateful Kez, שבו הוא דוגם שירים של הדד ליצירת ביטים היפ הופיים-גרוביים למהדרין. מאוד חביב. תנו האזנה ואפילו רכישה, אם בא לכם לצ'פר אותו.

ולסיום: הראפ!
The Bridge הם Jam Band מבולטימור, שמנסים, כמו להקות רבות בז'אנר, להמשיך ולשאת את הלפיד שהדד הציתו. מסתבר שאחד הקטעים הפופולריים בהופעות שלהם הוא השיר "Back In '94 (Grateful Dead Rap)" שמשתמש בשמות שירים של הדד כדי לתאר את חוויותיו של בחור, שנחשף לדד בהופעה בפעם הראשונה.

(מילות השיר נמצאות כאן)

 

ספטמבר 2018: הראפר הניו יורקי טאליב קוולי עם פיל לש והפאמילי באנד ומקהלת הארלם, בשילוב נהדר של דד וראפ: Shakedown Street + Get By

 

 

הידעת: הדד עשו ראפ כבר ה-1974 !

הנה קטע נדיר שהקליטו ג'רי גרסיה ומיקי הארט (המתופף של הדד, למי שלא עוקב…) ולא שוחרר בצורה רשמית מעולם. הארט מרביץ פה סוג של ראפ על השיר Fire On The Mountain שכל דדהד מכיר ואוהב. לשיפוטכם.

יש לכם הערות? תוספות? תובנות? אתם מוזמנים לכתוב לבלוג.