Tag Archive | החיפושיות

ביטלס על הביט

Beatles-vs-Hip-hop-Legends

יש כאלה שאוהבים את הביטלס, יש כאלה שמשוגעים על היפ הופ. אבל מה קורה אם במקרה אתם דלוקים על שניהם? מיקסטייפ חדש מנסה לגשר על הפערים ולחבר את השירים של הביטלס, בביצוע המקורי או כקאברים מהסיקסטיז והסבנטיז, עם אקפלות של מיטב הראפרים בהיסטוריה. הפרוייקט מרשים בכמות העבודה שהושקעה בו וההאזנה מסקרנת, מרתקת ורוב הזמן מתגמלת מאוד. תיהנו!

חלק א'

חלק ב'

הורדות במגוון פורמטים + מידע נוסף על הפרוייקט – בלחיצה כאן.

מודעות פרסומת

מפתח אלן – מר פארסונס מבקר בישראל

20150208_17393820150208_17400420150208_17525020150208_17394820150208_173955

הערב יופיע אלן פארסונס, יחד עם הפרוייקט שלו, בהיכל נוקיה בתל אביב.

לפני יומיים התארח א.פ בביה"ס למוסיקה "רימון" ברמת השרון, הקשיב לביצועים של קטעיו הקלאסיים מאת האנסמבל האלקטרוני והרכב ג'אז של תלמידי בית הספר, ענה על שאלות הקהל וחתם בחתימות לכל דכפין. הנה ההיילייטס:

* לאחר הצלחת The Dark Side Of The Moon ביקשו הפינק פלויד מפארסונס להיות שותף בהפקת האלבום Wish You Were Here, אבל פארסונס, שבדיוק זכה להצלחה במצעדים עם הרכב הפופ Pilot והתחיל להפיק גם את אל סטיוארט, השיב בשלילה להצעה.

* פארסונס סיפר כי במקור לשיר Year Of The Cat היה סולו גיטרה ארוך מאוד – והשיר הגיע לאורך של 14 דקות לערך. פארסונס, שהפיק את האלבום, ניתב לכך שהשיר יקוצר והציע לשלב סולו סקסופון במקום חלק מסולואי הגיטרות (שני גיטריסטים, אחד אקוסטי, אחד חשמלי, בתורות…). אל סטיוארט הזדעזע בתחילה מהרעיון ("אני זמר פולק, לא פופ") אבל כשפארסונס הביא את פיל קנזי שנתן את הסולו המיתולוגי, סטיוארט התרצה – והשיר, שקוצר בחצי, קיבל את צורתו הנוכחית המוכרת. למותר לציין שהשיר הפך לאחד הגדולים של הסבנטיז וקנזי הצטרף ללהקה של סטיוארט והמשיך להופיע איתו עוד זמן רב.

* לדבריו, פארסונס ייפגש בישראל עם אביב גפן ואבי סינגולדה להקלטת שירים עבור גפן. הקשר נוצר לאחר שפארסונס היה מפיק שותף באלבום The Raven That Refused to Sing שהוציא לפני שנתיים המוסיקאי סטיבן ווילסון, שותפו של גפן ללהקת Blackfield.

* פארסונס סיפר לקהל על היחסים הגרועים בין חברי הביטלס בעת הקלטת האלבומים Abbey Road ו- Let It Be, אך סירב לענות לשאלה האם יוקו אונו היתה אחראית לפירוק הביטלס.

* פארסונס בירך על המגמה, בקרב מאזינים, מוסיקאים ואנשי טכנולוגיה, של חיפוש תחליף איכותי יותר לפורמט ה-MP3 שלדבריו אינו מעביר את האינפורמציה המוסיקלית בצורה טובה או נאמנה למקור.

* לשאלה לאילו אמנים עכשוויים הוא מתחבר, ענה פארסונס שכמעט ואינו מאזין למוסיקה בבית, אלא רק באוטו. הוא ציין שירים חדשים של להקת הקילרז ושל הזמר ג'וש גרובאן כשני שירים מצויינים שאהב לשמוע לאחרונה.

* פארסונס הצהיר בדיפלומטיות כי בניגוד לרוג'ר ווטרס, אותו הוא מכיר מתקופת העבודה עם פינק פלויד, הוא אינו מערב מוסיקה ופוליטיקה ובא להופיע עבור אנשים, ללא התייחסות פוליטית כלשהיא.

* "למה כמעט לא עשיתי מוסיקה חדשה בעשור האחרון? כי ממילא אם אוציא אלבום ואשלח לרדיו, הם יגידו 'הוא מאוד יפה' וישמיעו שוב את Eye In The Sky… אמר פארסונס לפני שפינק את הקהל בהשמעה של שיר חדש בשם Fragile, אותו ניגן ישירות מדיסק און קי דרך מערכת ההגברה של "רימון".

ואפרופו Eye In The Sky, הזמרת אחינועם ניני והגיטריסט גיל דור, שניהם בוגרי "רימון" הגיעו, בהתראה קצרה, לבצע למול פארסונס את השיר בגירסה שלהם, שהיתה להיט ענק בכמה ממדינות אירופה. הנה לפניכם קליפ שצולם על ידי הבלוג במהלך האירוע.

הדליפה הגדולה

פורסם, בעריכה קלה, ב"עכבר העיר" / הארץ אונליין

מדונה - כלבה שלא מתנצלת

מדונה – כלבה שלא מתנצלת

"זהו סוג של טרוריזם" אמרה מדונה לפני כשבועיים, בהתייחסות לאירועי הזמן האחרון. לא, היא לא התכוונה לרצחנות של דעאש או של בוקו חראם, גם לא לטבח האזרחים בסוריה או אפילו למתרחש באיזורנו, אלא  – שומו שמיים – לדליפת אלבום שלם שלה לרשת לפני המועד המתוכנן. כיום, כשכל הפרדיגמות המוכרות שהתלוו לתהליך הוצאת אלבום לשוק מתפוגגות מול הזמינות והכח האדיר של הרשת, אפילו לאייקון כמו מדונה מותר להיות פרנואידית ולהשתמש כלפי מדליפי המוסיקה שלה בביטויים שבעבר היו שמורים לרוצחים בני עוולה. ואולי הגברת לא ממש תמימה ופגיעה כמו שזה נראה? האמת היא שהיום מאוד קשה לברר האם דליפת אלבום היא תקלה חמורה בתהליך השיווק או דווקא ההיפך- תרגיל יחצ"ני מבריק, שנועד למשוך תשומת לב דווקא לאלבום שלך בתוך כל הג'ונגל הסבוך ורב המתחרים של הפופ העולמי. עם דליפת Unapologetic Bitch לרשת, מיהרה המדונה להכריז כי מדובר בסקיצות לא גמורות (למרות שלאוזני כותב שורות אלה הכל שם דווקא נשמע מהוקצע ומלוטש לחלוטין) והוציאה, כמעין תגובת נגד לפשע האיום את Rebel Heart, מיני-אלבום ובו שישה שירים חדשים, שעליהם היא חתומה כמוצר מוגמר ושלם. רשלנות בהפקה או גאונות שיווקית? ימים יגידו. אם עד כניסת האינטרנט לתמונה, הדלפת אלבום לא גמור לשוק היתה מלאכה קשה ומסובכת עד בלתי אפשרית, הרי שהיום, עשרות האנשים המלווים מקרוב כל פרוייקט של אמן מסדר הגודל של מדונה, הם מדליפים בפוטנציה. כל מה שצריך זה מעט תעוזה וחיבור מהיר לרשת – ותוך שניות יכולים כל העולם ואחותו להתרשם מה"סקיצות הלא גמורות", המיקסים הראשוניים, ההקלטה מחזרה או הדמו-שלא-חשבת-אפילו-לשחרר. קצת יותר פשוט מלסחוב עשרות גלילי סרט הקלטה כבדים דרך מערך האבטחה של אבי רוד ואז להדפיס מהם תקליטי ויניל (אם הייתם רוצים להדליף אלבום של הביטלס, למשל, בשנות ה-60').

בוב דילן - הפלא הלבן הגדול

בוב דילן – הפלא הלבן הגדול

האמת היא שכבר בשנות ה-70' היו אמנים רבים מודעים לפוטנציאל הדליפה והתמודדו איתו בדרכים שונות. הגרייטפול דד הלכו, כהרגלם, נגד הזרם ואיפשרו למעריצים להקליט את הופעותיהם באופן חופשי, מה שלא רק שלא פגע בהכנסותיהם, אלא דווקא יצר גרעין קשה ונאמן של מעריצים אדוקים שהלכו אחרי ההרכב לכל הופעה והביאו את ג'רי גרסיה וחבריו לראש טבלת מכירות הכרטיסים בארצות הברית במשך תקופות ארוכות. אירוסמית' שיחררו ב-1978 אלבום בהופעה חיה שנקרא Live Bootleg שבעיצובו הגרפי חיקה את עטיפות הקרטון המינימליסטיות של ההקלטות הלא חוקיות שהסתובבו אז בשוק, פרנק זאפה הוציא, בתחילת שנות ה-90' את סדרת הדיסקים Beat The Boots ובה הקלטות מהופעות חיות שלו, כדי להילחם במתעדים הלא חוקיים ולגרום לכספם של מעריציו לזרום לכיס הנכון.   כך עשה גם הבלוזיסט האירי המנוח רורי גלאגר, כששיחרר סדרה של שלושה דיסקים מהופעות חיות, כדי לייצר תחרות רשמית לשלל ההקלטות הבלתי חוקיות שדלפו מהקונצרטים שלו. אבל כל זה היה אז והיום זה היום: המונח Release Date, תאריך יציאת אלבום, איבד כבר את משמעותו בתוך ים הריליסים האינטרנטיים הרשמיים והפחות רשמיים, הרמיקסים והגרסאות ואמנים נדרשים ליצירתיות שיווקית של ממש כדי לקדם את המוצר החלדש שלהם באפקטיביות הרצוייה. אליל האר'אנ'בי האניגמטי ד'אנג'לו הלך בעקבות המהלך החלוצית של ביונסה מסוף 2013 ושיחרר את האלבום החדש והמצופה שלו, הראשון מזה 14 שנים, בהפתעה גמורה לפני כשבועיים. גם ת'ום יורק, נאמן למסורת החדשנות השיווקית של רדיוהד, זרק לפני כשלושה חודשים אלבום חדש להורדה (בתשלום) בפרוטוקול שיתוף הקבצים BitTorrent, אלבומה האחרון של כוכבת הקאנטרי-פופ טיילור סוויפט עלה להאזנה ברשת (תחת כותרת מסתורית בצרפתית) כמה ימים לפני יציאתו הרשמית ונראה שזוהי רק תחילת עידן הריליס כסטארט-אפ דיגיטלי ופתרונות קריאיטיביים רבים עוד לפנינו.

אירוסמית' - בוטלג חי

אירוסמית' – בוטלג חי

בהנחה שיש מקרים שבהם מדובר אכן בהדלפה נגד רצונו של האמן ובניגוד לאג'נדה של חברת התקליטים, יש כמה נקודות תורפה שמהן יכולה ההקלטה לדלוף: החל מאולפן ההקלטות, שם יכול חבר להקה, מפיק, טכנאי או עוזר כלשהו לשים יד על הקבצים, דרך פרומואים שנשלחים, לפני שחרור האלבום לאנשי תעשייה, עיתונאים ומבקרים שלא עומדים בפיתוי וכלה ברשתות ההפצה הדיגיטליות ובמפעלי הדפסת הדיסקים שגם מהן יכולה לצאת הרעה. ומה קורה בעניין אצלנו בארץ? "קשה לי להאמין שבישראל עניין דליפת אלבומים הוא אישיו בכלל" אומר עידן אלעד, מוסיקאי וותיק והבעלים של אולפני "סיגנל" בתל אביב. "בניגוד לכסף הגדול והתעשייה המפותחת מעבר לים, כאן השוק הוא כל כך קטן וההיכרות האישית בין האמנים ובעלי האולפנים כל כך אינטימית, שלא נראה לי שיש בכלל תופעה כזאת או שמישהו ייקח על עצמו את הסיכון. ובכלל, כמה ישראלים כיום יושבים בבית וכוססים ציפורניים בציפייה מתוחה לאלבום רוק או פופ ישראלי חדש שיש דחיפות כזו, או שבכלל שווה למישהו להדליף להם אותו לפני הזמן? אולי התחום המוסיקלי היחיד בארץ ששווה להדליף בו משהו, הוא במוסיקה הים-תיכונית".

נתנו למעריצים להקליט: גרייטפול דד

נתנו למעריצים להקליט: גרייטפול דד

מהבוטלג המסחרי הראשון (בוב דילן, 1969) ועד לטרוריזם שמייחסת מדונה לדליפת אלבומה החדש, הקהל תמיד רצה ותמיד ירצה לטעום מהפרי המוסיקלי האסור. רק שהקהל של 2015, המחובר בוריד לאינספור ערוצים דיגיטליים מהירים, הוא חסר סבלנות יותר מאי פעם, רוצה הכל מהר ועכשיו ולא יודע לדחות סיפוקים. הוא רוצה את האלבום החדש של מדונה אתמול. ולא אכפת לו אם המיקס עדיין לא מושלם והמאסטרינג לא בדיוק ב-Level הנכון. הרי בינינו, בכל מקרה רובנו נשמע את האלבום הזה ביו טיוב בגרסת MP3 מעוכה, חתוכה ומכווצת, אבל זה, לצערנו, כבר טרוריזם מסוג אחר.

צלילה חוזרת: רינגו סטאר והאול סטאר באנד – Live At The Greek Theater

(הביקורת פורסמה ב"עכבר העיר" באוגוסט 2010)

RINGO

מה עושים רוקרים בגיל 70 ? ככל שעובר הזמן, השאלה הזאת, שנראתה דמיונית בסיקסטיז, הולכת לנהיית רלוונטית יותר ויותר, עם התקרבות דור הנפילים (מקארטני, יאנג, דילן, קלפטון)  לגיל הנכבד הנ"ל. יש כאלה שנמוגים בשקט חזרה לתוך ערפילי האלמוניות, יש שפורשים ומתמסרים לחיי המשפחה, יש שממשיכים  לטחון את גרגירי הנוסטלגיה עד דק מול קהל שוחר זכרונות נעורים ויש מעטים שמצליחים, גם בגיל המופלג הזה, להמציא את עצמם מחדש ולחקור טריטוריות אמנותיות חדשות. ורינגו סטאר? הוא עושה דברים בסטייל של רינגו, כמו שתמיד עשה. אז כן רבותיי, קשה להאמין, אבל רינגו כבר חוגג שבעים. וזה כנראה התזמון מאחורי הוצאת אלבום ההופעה החדש שלו, שהוקלט ב-2008 ב"גריק ת'יאטר" בלוס אנג'לס. מאז פירוק הביטלס ב-1970, שיחרר המתופף החביב אלבומי אולפן בקצב מתון יחסית, חלקם, במיוחד אלה מהחצי הראשון של הסבנטיז, מצויינים באופן מפתיע, השאר משעממים למדי וחסרי תנופה והשראה, למעט יציאה-שתיים מוצלחות בכל אלבום, בדרך כלל תוצאה של קצת עזרה מידידים טובים מהשורה הראשונה של הרוק העולמי.

ואם דיברנו על חברים, זה בדיוק הקונספט של ה"אול-סטאר באנד", ההרכב המשתנה שרינגו לוקח איתו לדרכים אחת לכמה שנים. סטאר, שכנראה הבין שאין ביכולתו להחזיק על כתפיו מופע שלם, מגייס בכל פעם נבחרת רוקרים מובחרת ויחד הם מבצעים משירי הסולו של רינגו, קצת ביטלס וגם שירים שמזוהים עם כל משתתף בהרכב. זה התחיל מוצלח מאוד, בסיבוב של 1989, עם אנסמבל שכלל את ריק דאנקו וליבון הלם מ-The Band, את דוקטור ג'ון ובילי פרסטון, את נילס לופגרן וקלארנס קלמונס מה"אי סטריט באנד" של ספרינגסטין ואת ג'ו וולש, אקס-האיגלס והג'יימס גאנג. האלבום מאותו סיבוב, שיצא ב-1990, היה מהנה ביותר והדגיש את הכיף הגדול שהיה נחלת הקהל וגם המשתתפים, שנתנו ביצועים משובחים ומלאי התלהבות. מאז, עברו מוסיקאים רבים בשורות האול-סטאר באנד וההרכב המונצח פה מונה, בין היתר, את רוקר האייטי'ז בילי סקווייר, את קולין היי, סולן Men At Work, את גארי רייט, לשעבר מ-Spooky Tooth, את הקלידן/סקסופוניסט אדגר ווינטר, את האמיש סטיוארט מ-Average White Band ואת מתופף הרוק-פיוז'ן גרג ביסונט. כל הגוורדיה הזו תומכת את רינגו בקטעי הסולו והביטלס הטחונים, שבוצעו כבר לעייפה באלבומים הקודמים ומאפשרת לכל משתתף לזמר את להיטו הגדול. כך מתערבבים להם Dream Weaver של רייט, Who Can It Be Now של היי ו-Free Ride של ווינטר, שנוסכים על הערב אווירת ג'וקבוקס עתיק, בביצועים מנוגנים היטב אך חסרי השראה וקשר בין הקטעים. גם העובדה שרינגו שר, במה שנשמע כמו חוסר חשק או סתם חיפוף, את אותו רפרטואר בכל גלגול של ההרכב, לא מציעה שום דבר מיוחד באלבום הזה, גם לא למעריצים השרופים ביותר.

אז למי שמחפש שעה ומשהו של פלאשבק ללהיטים הגדולים שרצו ברדיו בין אמצע הסיקסטיז לאמצע האייטיז, האלבום הזה יכול להספיק. מי שרוצה להתוודע למורשתו המוסיקלית של סטאר, מוזמן להשיג את האוסף המצויין Photograph, שיצא לפני שלוש שנים או שלושת-ארבעת אלבומי הסולו הראשונים של רינגו. בכל מקרה, שיהיה יומולדת שמח.

רינגו סטאר וה-All Starr Band

Live At The Greek Theater

(Universal / הליקון)

59 מילים על: אל דימיולה מנגן ביטלס

ממונטגומרי ובנסון ועד פריזל, ג'ורדן ופיזארלי, לא מעט גיטריסטי ג'אז גדולים ראו בקטלוג של הביטלס מקור להשראה. עכשיו מצטרף גם אל דימיולה למורשת המכובדת, עם All Your Life, אלבום ובו 14 קטעים אינסטרומנטליים, מבוצעים אקוסטית באולפני "אבי רוד", עם הוירטואוזיות המוכרת והטאצ' הלטיני האלגנטי האופייני לדימיולה, וזאת מבלי ליפול לקיטש או למיחזור מיותר. חובבי ביטלס, ג'אז וגיטרות עשויים להתענג.

al dimeola

רכישה