Tag Archive | החלונות הגבוהים

רוק בין המלחמות

נעם רפפורט: רוק ישראלי 1967-1973

(מרום תרבות ישראלית, 354 עמ')

כבר קוננו כאן בבלוג על המחסור המשווע בתיעוד ובשימור בכל הקשור למוסיקה פופולרית ישראלית. וכל ספר חדש שמתפרסם בנושא הרי הוא תוספת מבורכת למאגר הכחוש מדי של ספרים שעוסקים בתחום. תת-התיעוד המסודר של התחום בזמן אמת מביא לכך שמי שמתיימר לחקור, על בסיס עובדתי והיסטורי, את סיפורם של הרוק או הפופ המקומי חייב לנבור בארכיוני עיתונים מאובקים, לדפדף בעיתונים מתפוררים וצהובים, לחשוף הקלטות עמומות וסרטי פילם מתפרקים, לאתר את מיקומם של מוסיקאים, נגנים ומפיקים שחלקם כבר שנים מחוץ לענף ולדלות אינפורמציה ממעמקי זכרונם המתעתע. בקיצור: להיות משוגע לדבר. ונעם רפפורט הוא בהחלט משוגע במובן הזה. אחרי שלוש שנים עבודה, שכללו ליקוט חומרים, עריכת ראיונות והצלבת עדויות, ואחרי שקיבל תמיכה באתר הדסטארט, מגיש רפפורט את עבודת המאסטר הפרטית שלו, שמנסה לשרטט את קווי המתאר של ימי בראשית של הרוק הציוני.

ייאמר מייד: לא מדובר בעבודה אקדמאית, לא בתיזה סוציו-מוסיקולוגית או באסופת תיאוריות של הגות פילוסופית או משהו דומה לזה. רפפורט ניסה להכניס אותנו אל תוך חדרי החזרות אפופי העשן של תל אביב ואל מועדוני הקצב צפופים של רמלה, אל אולפני ההקלטות, במות הפסטיבלים, אולמות ההופעות והמושבים האחוריים של אוטובוסי הלהקות הצבאיות. חלק הארי של הספר הוא הראיונות עם השמות הידועים – והפחות ידועים – שעיצבו את המוסיקה הישראלית בפופולרית בשנים הנתונות: כספי, גרוניך, קלפטר, סנדרסון, גבריאלוב, רומנו, מישה סגל, אושיק לוי, ג'וזי כץ, עוזי פוקס, מישה סגל ורבים רבים אחרים. מידע נוסף נלקח ממיטב (ומירע) עיתוני ומגזיני התקופה. הספר כולל גם דירוגי מצעדים רלוונטיים, טרקליסטים של האלבומים שכל אמן או להקה שחררו בתקופה המתוארת בספר ופרטים רבים אודות תהליכי ההקלטה, סוגי כלי נגינה ושפע אנקדוטות שהתרחשו מעל הבמה, מאחורי הקלעים וליד הקונסולה.

הספר, שסובל ממחסור בתמונות ובאימג'ים (פרט לאלה המופיעים על העטיפה), שופע פרטים, תאריכים ושמות, ולא בהכרח יקסום לחובבנים, שרק מנסים להבין בקווים כלליים מה קרה במוסיקה הישראלית בסוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז. אבל לגיקים של מוסיקה ישראלית, מדובר באוצר בלום של מידע, שנאסף באהבה ובתשוקה (שלא לומר באובססיה) ובתוספת חשובה ביותר למדף הספרים המוסיקלי המקומי.

מודעות פרסומת

הארנב הלבן – מפסיכדליה להיפ הופ בארבעה ניתורים

Alice-white-rabbit

 

ב-1865 מוציא הסופר לואיס קרול (שם אמיתי: צ'רלס לודוויג דודג'סון) את "אליס בארץ הפלאות", אחד מהספרים הידועים ביותר בהיסטוריה.

מאה שנה אחר כך, כותבת גרייס סליק, מנהיגת להקת רוק פסיכדלית מסן פרנסיסקו בשם The Great Society את השיר White Rabbit. השיר בביצוע הלהקה יתפרסם רק לאחר שסליק תפרוש ממנה ותעבור לשיר בחזית להקה פסיכדלית מצליחה הרבה יותר, גם היא מסן פרנסיסקו.

 

ב-1966 חוברת גרייס סליק ל-Jefferson Airplane ומביאה כנדוניה שני שירים שכתבה, שהופכים במהירות לשני השירים הפופולריים ביותר של ההרכב במשך כל תקופת קיומו – ולשניים משירי הרוק הידועים בכל הזמנים. Somebody To Love והשיר ההוא מקודם, שמבוסס על דמויות מן הספרים "אליס בארץ הפלאות" ו"אליס בארץ המראה". הנה הגרסה המוכרת ביותר של השיר:

 

הארנב של ג'פרסון נכנס במהרה לפנתיאון הרוק הקלאסי (ובין היתר מבוצע על ידי הלהקה על הבמה בפסטיבל וודסטוק באוגוסט 69') ואמנים רבים מקליטים לו קאברים. אחד מהם הוא ג'ורג' בנסון, פנומן גיטרה בן 29, שהספיק כבר לנגן לצד מיילס דייויס, פרדי הבארד, ג'ק מקדאף ואחרים. ב-1972 משחרר בנסון את אחד מאלבומיו הטובים ביותר, שנקרא, איך לא, White Rabbit.

 

עם השנים מתווספים ביצועים רבים לקטלוג הקאברים של הארנב. להקות Pאנק ומטאל, קומיקאים, הרכבי פולק, אוונגרד ואינדי וכמובן ג'זיסטים לא מעטים – כולם מנסים את כוחם בביצוע הקלאסיקה.

קיץ 1994. צמד ההיפ הופ הניו יורקי החביב Nice  Smooth משחרר את אלבומו השלישי Jewel Of The Nile, שכולל את הטרק Do Watcha Gotta, עם סימפול של ג'ורג' בנסון שמכניס את  הארנב, האביר, המלכה, הזחל ושאר גיבוריו של קרול, גם לעולם ההיפ הופ.

 

בונוס טראק:

השוו בין הפתיחה של White Rabbit בביצוע ג'פרסון איירפליין ובין הפתיחה של השיר הזה. נשמח לשמוע את מסקנותיכם המלומדות. ואל תשכחו: Feed Your Head!