Tag Archive | היפ הופ

מיקסטייפ להורדה: 40 שירי הראפ שהם לא טראפ הכי טובים של 2017

המגזין המצויין Unkut, ששומר על גחלת ההיפ הופ האותנטי של שנות ה-80' וה-90' גם במילניום הנוכחי, הרכיב מיקסטייפ מרשים של 40 שירי הראפ הטובים ביותר מהשנה החולפת שאינם בסגנון טראפ, מאמבל-ראפ או כל עניין מודרני אחר. יעני: ביטים, ליריקס, אטיטיודס, כובעי צמר שחורים, מכנסי חאקי, נעלי טימברלנד, אקדחים, בלאנטס וגישת ואנטי פוליטיקלי קורקט באופן כללי. הבלוג מאוד אוהב את הסטייל הזה אז הנה, להורדה חופשית לחצו כאן.

 

וזה הטרקליסט המצויין. תיהנו:

01. ‘Pressure Up’ – Killa Sha feat. Tragedy Khadafi

02. ‘Killing Time’ – Roc Marciano

03. ‘Long Barrel’ – Da Buze Bruvaz

04. ‘Arabian Sam’s’ – Conway feat. Styles P

05. ‘Aquatic Violence’ – Meyhem Lauren & DJ Muggs feat. Mr. Muthafuckin eXquire and Sean Price

06. ‘Salvador Dali’ – Agallah Don Bishop and Duke Westlake

07. ‘Don’t Trust A Soul’ – Westside Gunn

08. ‘One For Combat Jack’ – Mr. Muthafuckin’ eXquire

09. ‘Top of the Food Chain’ – Agallah Don Bishop

10. ‘No Religion’ – Prodigy

11. ‘Negus’ – Sean Price feat. MF Doom & Ike Eyez

12. ‘Do What I Want 2’ – Showbiz feat. David Bars

13. ‘Ice Pick’ – Fabolous and Jadakiss feat. Styles P

14. ‘Always Sound Hungry’ – Showbiz & A.G. feat. A Bless

15. ‘Bring Dem Ghost’ – Styles P feat. Nino Man

16. ‘Message for the People’ – The Alchemist feat. Durag Dynasty

17. ‘Marvin’ – Raekwon feat. CeeLo Green

18. ‘Winston Red’ – Your Old Droog

19. ‘Cousin Harold’ – Lil Eto & V Don

20. ‘BS Vibes’ – Quelle Chris feat. House Shoes and Chris Keys

21. ‘We High Right Now’ – Devin The Dude feat. Odd Squad

22. ‘Wild!’ – Big Twins & DJ Skizz feat. Chinky

23. ‘Fashawn’ – Fashawn

24. ‘Olympics’ – The Doppelgangaz

25. ‘Bill Russell’ – Positive K & Greg Nice

26. ‘Hustle/Gamble’ – Edo.G

27. ‘Safescan’ – Willie The Kid feat. S-Class Sonny

28. ‘Heist’ – Molecules & Showbiz

29. ‘Disrespekt’ – Statik Selektah feat. Prodigy

30. ‘Serotonin High’ – Hus Kingpin feat. Milano Constantine and DJ Q-Bert

31. ‘Just Cookin’ – Troy Ave

32. ‘Barbaric’ – Milano Constantine

33. ‘Heather Grey’ – Willie The Kid & V Don

34. ‘Times Up’ – Kool G Rap

35. ‘Petrus Steel’ – Heavy Metal Kings

36. ‘9-24-7000’ – Action Bronson feat. Rick Ross

37. ‘Mic Doc’ – PMD feat. RJ Da Realest

38. ‘Sound Off’ – OC

39. ‘Black Ops’ – Justo

40. ‘Gangsta Gangsta’ – MC Eiht feat. Kurupt

מודעות פרסומת

חמישה שירים של אמינם שעדיף להקשיב להם מאשר לאלבום החדש של אמינם

אמינם הוציא השבוע את אלבומו החדש  Revival. "ההיפ הופ השתנה, אמינם לא", כתב מבקר הניו יורק טיימס. "רשימת שירים מנופחת, עם הפקות חסרות השראה ופזמונים שנשכחים באופן מיידי" הצהירו ב-Pitchfork. "עם הסתמכות על שיתופי פעולה נטולי כריזמה, הפקות מוגזמות בתיאטרליות שלהן וחצי תריסר נסיונות לחקות להיטי עבר, האלבום הוא בסופו של דבר החמצה מבולגנת ומתישה" צלפו ב"וראייטי". ה-NME הבריטי סובב את הסכין עוד טיפה, עם "מרשל מאת'רס מועד על חרוזים מסורבלים וביטים מגושמים"

אז, במקום להוסיף עוד קיסם למדורה, למ שלא נתמקד בחיובי. ובשביל לעשות את זה, אני ממליץ לחזור אחורה בזמן, אל התקופה שאישית היא האהובה עלי ביותר בקריירה הארוכה של סלים שיידי. הזמן שבין האלבום הראשון, הסמי-מחתרתי, Infinite ובין התקופה שבמהלכה מה שרוב הקהל מזהה כאלבום הבכורה של אמינם, The Slim Shady LP החל להכות גלים במצעדים וברדיו. כלומר, בין השנים 1997-1999. הנה חמש דוגמאות אדירות מתוך רבות שניתן לבחור מהן:

 

Any Man

שיר מתוך האוסף Soundbombing 2  של הלייבל המוערך Rawkus, ששלט ביד רמה בסצינת האנדרגראונד ראפ של החוף המזרחי בסוף הניינטיז. מטורף, סוריאליסטי, מזעזע (לזמנו) ומצחיק מאוד: כל המאפיינים המוכרים של שיידי, המגה סטאר העתידי כבר פה.

 

 

Get You Mad

מתוך האלבום This Or That של צמד אנשי הרדיו המשפיעים Sway and Tech. אמינם רוכב על הביט באופן מושלם, עם חרוזים כפולים ומשולשים ודימויים משעשעים עד דמעות, כולל ירידות כואבות על ראפרים אחרים. אבל, הכל כמובן "רק כדי להרגיז אתכם"… גאוני.

 

 

Stir Crazy

דריק "די דוט" אנג'לטי היה מפיק במכונת הלהיטים של פאף דאדי / פי דידי בשנות ה-90'. תוך כדי, הוא השתעשע עם אלטר-אגו של ראפר מתוסכל ומתלונן תמידית בשם The Madd Rapper, שתרם סקיטים קומיים לכמה מהאלבומים הבולטים שיצאו ב-Bad Boy, הלייבל של דאדי / דידי. באלבום היחיד שהוציא כאמן סולו, הוא אירח, בין היתר, את אמינם. מה שיצא זו חגיגה של טירוף הדדי, הגזמות סוריאליסטיות והומור שחור יצירתי במיוחד. על ההפקה, אגב, אחראי פרודיוסר צעיר ומבטיח, אחד קניה ווסט.

 

 

Scary Movies

ללא ספק, השותף בעל הכימיה הטובה ביותר עם אמינם הוא רויס מונטגומרי, הלא הוא "Royce the 5'9, ידידו הדטרויטי משכבר הימים. כשני אמ.סי'ז צעירים ורעבים, אמ ורויס יצרו את הצמד Bad Meets Evil שהוציא E.P קצר ומשובח בשנת 1999. אלבום באורך מלא, שלא ממש הצליח לשחזר את הקסם הראשוני, יצא 12 שנים תמימות לאחר מכן. לימים, רויס הפך לחבר בסופרגרופ Slaughterhouse שאמינם החתים ללייבל הפרטי שלו  ב-2011. בכל מקרה, הנה משהו גוטה גוטה מתחילת דרכם המשותפת.

 

 

 

Murder, Murder

בסוף שנת 1997 הוציא אמינם מיני אלבום צנוע, שהיה מעין סמן ראשוני לאלבום המצליח שיבוא בעקבותיו. The SIim Shady E.P  סלל, בסופו של דבר, את הדרך לגילויו של אמינם בידי ג'ימי איובין וד"ר דרה  – ובהמשך לתהילה עולמית ושבירת שיאי מכירות.  Murder, Murder הוא מהשירים הבולטים בו, הרבה בזכות הניגוד שבין הנראטיב הבוטה והאלים לסימפול הענוג מתוך Fifty Ways To Leave Your Lover של פול סיימון.

 

 

 

 

 

פרודיג'י, 1974-2017 (+לינקים להורדה)

אין חובב היפ הופ רציני שלא כאב השבוע את מותו של אלברט ג'ונסון, הידוע יותר כ-Prodigy, הראפר המיתולוגי שיחד עם Havoc, שותפו לצמד Mobb Deep הציב את סטנדרט האיכות של הראפ הניו יורקי בשנות ה-90'. הקול הייחודי, הכתיבה הויזואלית והאישיות המרתקת של פרודיג'י, הפכו אותו לאחד הראפרים המעניינים והאמינים שיצאו מניו יורק (קווינס, אם לדייק ברזולוציה הגיאוגרפית) ול-Mobb Deep תמיד יישאר מקום בפנתיאון ההיפ הופ הקלאסי, בזכות פנינים כמו אלה:

 

 

 

בונוס: לחצו כאן להורדת כמה מיקסטייפים קלאסיים של פרודיג'י.

 

 

צלילה חוזרת: Johnny Cash – Remixed

(התפרסם בעכבר העיר, מרץ 2009)

jcashremixed

לכבוד,

אלוהים,

בשמיים.

דיר גוד, שלום.

לאחרונה האזנתי לאלבום החדש Johnny Cash Remixed ובו מוסיקאים שונים יצרו רמיקסים לכמה משירי הנודעים. כתוצאה מהאזנה לאלבום אני לוקה בתופעת לוואי מטרידה: התהפכות אינטנסיבית בקברי, יום ולילה, עשרים וארבע שעות ביממה, ללא הפסקה.

אבקש ממך למצוא, בכל דרך אפשרית, פיתרון לתופעה זו.

בברכה, ג'וני

לכבוד,

מר ג'ון קאש,

גן עדן.

בתגובה לפנייתך, פניתי לחברת התקליטים Compadre לבירור העניין. וזו תגובתם כלשונה:

"תודה על פנייתך. ממחקרים שערכנו עולה כי ההאזנה לשיריו של מר קאש נפוצה בעיקר בקרב אמריקנים לבני עור גילאי 50-80 וכן בקרב קהל צעיר של מוסיקת אינדי, קבוצה קטנה המכונה גם בשפת היידיש "פיינשמקרים". על מנת לשנות מגמה זו ובכדי להרחיב את טווח הגילאים המאזינים למוסיקה של מר קאש, החלטנו לתת ליוצרים מתחומי ההאוס, האלקטרוניקה וההיפ הופ למקסס מחדש את שיריו של המנוח. אנו מצטערים על תופעת הלוואי שנגרמה למר קאש עקב ההאזנה לחומרים, אך המצב הכלכלי הנוכחי מחייב אותנו לנקוט דרכים יציאתיות למיקסום רווחים, תוך שימוש בחומרים מוקלטים קיימים. העדפותיו של האמן אינן רלוונטיות לתוצאה, מה גם שמר קאש הוכרז כבר מינן כבר משנת 2003, כך שלא ניתן היה להתייעץ עמו בעניין.

שלך,

חברת Compadre וסנופ דוג, מפיק בפועל.

 

אני מקווה כי תשובה זו מספקת אותך, ג'ון היקר,

בברכה,

אלוהים.

אלוהים היקר,

תמיד הייתי ידוע כאדם ישר וכאמן שאומר את דבריו בצורה ישירה. אז הנה: מדובר ב-18 רצועות המבזות את המורשת המוסיקלית העשירה שטיפחתי במשך שישה עשורים, באסופה נצלנית של טרקים בינוניים שהשם "ג'וני קאש" אינו ראוי להתנוסס מעליהם. מילא אנשי האוס אירופאים אלמוניים שמחריבים ביד גסה את יצירותיי האישיות ביותר, אבל העובדה שאושיות כמו סנופ דוג, פיט רוק ואלאבמה 3 נתנו את ידם לפרוייקט, ממלאת אותי תמיהה ואכזבה.

מחכה לטיפולך המהיר,

ג'ון

ג'ון היקר,

טיפולי בנושא הגיע לסיומו. מסתבר כי חברות התקליטים באמריקה אינן כפופות אפילו אלי.

לכן, הייתי ממליץ לך לחכות עד שהאלבום המדובר ישקע בתהומות הנשייה של המוסיקה הפופולארית ואז, ייתכן שתופעת ההתהפכות בקבר תיפסק, או לפחות תפחת קמעא.

שלך,

אלוהים.


ג'וראסיק טונה פיש

Phish, הרביעייה שהוקמה בתחילת שנות השמונים בוורמונט היא הלהקה שנשאה את לפיד הג'אמים הפסיכדליים של הגרייטפול דד לתוך המאה ה-21, תוך שהיא צוברת קהל מעריצים ענקי ואדוק בעיקר בתוך תחומי ארצות הברית.

Chali2Na (שם אמיתי: צ'רלס סטיוארט) הוא ראפר מעולה ומוערך, בעל קול בריטון ומזוהה, פלואו ייחודי וטקסטים שחוגגים את ההיפ-הופ הטהור, זה שמבוסס על סקילז ולא על תדמיות זולות וגימיקים שטחיים. למורת היותו שווה ביו שווים בהרכב הקליפורני המעולה  Jurassic 5, הקול וההגשה המיוחדים שלו תמיד התבלטו במיקס.

אז איך לא חשבו על זה קודם? הדי ג'יי Relaxed Insomniac מאוקלנד יצר מיקסטייפ אדיר, שמושיב את הראפים של 2Na על ביטים שסומפלו מהקטלוג העשיר של Phish. התוצאה מהנה ביותר, לטעמו של כותב שורות אלה. הנה זה, תהנו.

דארת' ויידר של הראפ

maxresdefault

כל חובב היפ הופ רציני יודע מה קרה בתשעה במרץ 1997. זה התאריך בו נרצח אחד מהראפרים הגדולים, המוערכים והאהובים ביותר בז'אנר: כריסטופר וואלאס, הידוע גם כנוטוריוס ב.י.ג, ביגי סמולס, ביג פאפא, פרנק ווייט ועוד כמה כינויים. בכל שנה לקראת ציון התאריך, אנו מקבלים כמה מחוות מוסיקליות למורשתו הקצרה אך המשמעותית של ביגי. הפעם, קבלו את אחת המקוריות והמגניבות שבהן. צמד המפיקים Solar Slim ו- Richie Branson, הידועים גם בשם Otaku Gang, שיחררו לא מזמן מיקסטייפ ובו החרוזים של ביגי מגובים בטרקים אינסטרומנטלים שנדגמו כולם מפסקולי סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים". על הנייר זה נשמע טיפה חשוד, אבל התוצאה מדליקה לחלוטין והיא מוגשת כאן לשמיעה / הורדה לקוראי הבלוג. והנה, עוד פרוייקט זיכרון ראוי למורשתו של אחד הגדולים. כי כפי שאיבחן, בצדק, ראפר מוכשר אחר: "The greatest rapper of all time died on march 9th".

פיקאסו או אסקובר? קנייה ווסט – ביקורת אלבום

התפרסם, בעריכה קלה, גם בעכבר העיר אונליין

קנייה ווסט – The Life Of Pablo

(G.O.O.D Music / Def Jam)

life-of-pablo

במהלך השיר שנחשב לסינגל הראפ המצליח הראשון הראשון בהיסטוריה, Rappers Delight של השוגרהיל גאנג, מתרברב הראפר ביג באנק האנק (זצ"ל): "יש לי יותר בגדים ממוחמד עלי, יש לי טלוויזיה צבעונית, כדי שאוכל לראות את הניקס משחקים כדורסל, יש לי פנקס צ'קים וכרטיס אשראי, ויותר כסף ממה שכל טמבל יוכל לבזבז". כך נוצק בבטון, כבר מהשנייה הראשונה, האופי הרברבני של הז'אנר, שמקורו בבאטלים, קרבות ראפ תחרותיות בפינות רחוב ומועדונים דחוסים. ובכל זאת, עם כל הרהב והשחצנות הטבועים בליבו של הסגנון, במשך שנים רבות היה קיים מעין הסכם בלתי כתוב בין האמ.סי וקהלו: אני אעלה לבמה, אשוויץ ללא פרופורציה במעמדי, רכושי, יכולותי האמנותיות וכיבושי הסקסואליים, אתם תקנו את זה למשך ההופעה, בידיעה שאני מגזים, ותלכו הביתה מרוצים. אבל קנייה ווסט, ללא ספק תלמיד נאמן של האולד סקול ותקופת תור הזהב של ההיפ הופ, לקח את האמנות הזאת למישור חדש לגמרי. קנייה אינו מתרברב – הוא העניין עצמו. קנייה חוגג את קיומו ואת חייו תוך שילוב של אבסורד הזוי ודוקומנטציית ריאליטי מפורטת, עד שלא ניתן להבדיל בין אמיתות מוצקות מחייו האישיים לבין ציטוטי אתרי רכילות, פוסטים וטוויטים, בין שערוריות מפוברקות לסקנדלים אמיתיים, בין תעלולי יח"צ מבריקים, דיסים אכזריים ושעשועים ילדותיים יזומים עם המדיה צמאת הכותרות. כן, קנייה ווסט הוא כרגע האדם המסקרן ביותר בשוק הבידור העולמי, עם שילוב נדיר בין אמונה עצמית בכל מילה שהוא מוציא מהפה ופניני טראש טוק סנסציוניים מופרכים, שנדמה שאין היום מוסיקאי או סלב אחר שיכול לנפק בכזו אינטנסיביות. לא, אין עוד אמנים שיכולים לפתוח אלבום חדש עם שיר גוספל ואחרי כמה דקות להצהיר "יכולתי לעשות סקס עם טיילור. אני עשיתי את הכלבה הזאת מפורסמת" ובד בבד לתהות על פירוש המונח Asshole  במובן המטאפורי וגם הפיזי ביותר של העניין. וכך, גם באלבום החדש, השביעי במספר שלו, ממשיך מר ווסט לחגוג את אסהוליותו, בשילוב המצופה ממנו של מגלומניה ונרקיסיזם, נטיות דתיות מהזן הנוצרי, כנות חדה וחותכת, לצד הווייה של ניתוק מהמציאות, תסמינים מתקדמים של מאניה-דיפרסיה ותחושת פרנויה קשה.

kanye1

אבל מאחר ולא בפסיכותרפיה עסקינן אלא במוסיקה, הבה נחזור לעניין. והעניין הוא ש"החיים של פאבלו" הוא עוד חוליית מפתח בקטלוג של ווסט, בעיקר בכך שהוא משלב בין הנגישות והגרוב של האלבומים המוקדמים ובין האקסצנטריות של העבודות המאוחרות, בין פופ מזהיר וקליט לאוונגרד מעורר תימהון. כמי שנמצא באור הזרקורים ללא הפסקה כבר שנים, האיש לא בוטח באף אחד. אפילו לא במשפחה הקרובה ("הבן דוד שגנב לי את הלפטופ, אתה מאדרפאקר מלוכלך!") רק תקשיבו לשיר Real Friends  ותבינו. השיר הזה, אגב, הוא כמעט רימייק ללהיט האולד סקול Friends  של ההרכב העתיק Whodini, שספק אם איזשהו חובב ראפ מתחת לגיל 30 יזהה בכלל. אבל קנייה הוא קנייה. תמיד חובט כדורים מסובבים, ואם לא קלטנו – זו הבעייה שלנו. מהשיר הראשון Ultralight Beam  ועד ל- Fade  שחותם את האלבום, ווסט משתעשע בדימוי הציבורי שלו, עם אזכורים רבים למשפחה הגרעינית וגם לחיי הזוהר והתהילה הריקניים והכל עטוף בהרבה אהבה – שלא לומר הערצה – עצמית, עם יותר התייחסויות לעצמו בגוף שלישי מכדורגלן ישראלי בליגת העל ("אני אוהב אתכם כמו שקנייה אוהב את קנייה" הוא מסכם בטרק האקפלה שנקרא, איך לא, I Love Kanye). כמי שאישיותו חצוייה ומסוכסכת, ווסט מזגזג בין שלל הרפרנסים שגלומים בכותרת האלבום: האם הוא אמן אדיר כמו פבלו פיקאסו? נבל ציני דוגמת פאבלו אסקובר או סנט פול, אחד מתלמידיו של ישו ע"פ הברית החדשה? למאזינים פתרונים. גם שחקני חיזוק מרשימים כמו ריהאנה, קנדריק למאר, דה וויקנד, כריס בראון ואחרים לוהקו בקפידה כדי לתדלק את מנוע רכבת ההרים המוסיקלית של האמן המרכזי באלבום, מבלי להאפיל עליו אפילו פעם אחת, כמובן. כי כמו שנוכחנו לראות בהופעתו של ווסט כאן בארץ בסתיו האחרון – זהו שואו של אדם אחד. אין מקום לעוד אגו על הבמה.

Kanye-West-VMA-645x370

האימג' שמצטייר בבירור הולך וגדל ככל שהאלבום מתקדם אל סופו, הוא זה של מיליונר אקסצנטרי, חשדני ומנותק, שמפגין בכל זאת, מדי פעם, הבלחות נדירות של מודעות עצמית, רגשות אשמה, תודעה פוליטית וניצוצות של חוש הומור בלתי מרוסן, ילדותי לפרקים. אם הווארד יוז המנוח או דונאלד טראמפ יבדל"א היו מוציאים אלבום היפ הופ, ייתכן והוא היה נשמע כמו "החיים של פאבלו". מכל מקום, בינתיים, ווסט עדיין לא מועמד לנשיאות (אבל הוא מתכוון לעשות את זה ב-2020, כך הוא מצהיר באלבום) ואולי טוב שכך, כי בדרך הוא ממשיך לפרוש בפנינו את אחד מהקמפיינים המוסיקליים והתקשורתיים המסקרנים והמרתקים ביותר של השנים האחרונות.