ארכיון תגים | לו ריד

J.F.K – חמישים שנה אחרי…

היום לפני 50 שנה נרצח ג'ון פ. קנדי, אירוע שהשפיע רבות על האומה האמריקאית ועל חעולם כולו. הנה, באופן אינטואיטיבי, כמה התייחסויות לקנדי בכמה ז'אנרים מוסיקליים.

בלוז:

האוסף המצויין הזה מתעד שירי בלוז שנכתבו בעקבות הרצח. אפשר לקנות אותו כאן.

kennedy

 

אלטרנטיב:

אוסף שירי קונספירציית-רצח-קנדי, שרקח הבלוג Turn Me On Madman

 

אינדי בריטי:

ההרכב Diesel Park West זכה ללהיט היחיד שלו ב-1988, עם שיר שעוסק דווקא באלמנתו של קנדי.

 

היפ הופ:

הצמד המשובח Gang Starr סימפל ב-1998 קטע מ"נאום מירוץ החלל" המפורסם של קנדי בפתיחה לשיר האדיר Above The Clouds  שמארח את Inspekta Deck מהוו טאנג קלאן.

 

רוק:

לו ריד, במצב רוח נוסטלגי לא אופייני,  שר את The Day John Kennedy Died באלבומו המעולה The Blue Mask.

 

פאנק:

The Butthole Surfers , מקוריים ופרובוקטיביים כתמיד, בחרו להתמקד דווקא ברוצחו של קנדי. מאוד פאנקיסטי מצידם.

 

ולסיום, איך אפשר בלי…

תמונה אחת שווה: לו ריד וניקו

Reed and Nico

מתוך הספר Lou Reed – Words and Music

Lou Reed 1942-2013

תמונה אחת שווה: בואי, פופ, ריד, לונדון 1972

BOWIE REED POP 1972 MICK ROCK ROLLING STONE

צולם במסיבה לקראת השקת Ziggy Stardust של בואי, על ידי הצלם המיתולוגי Mick Rock, שצילם גם את עטיפות האלבומים Transformer של לו ריד, Raw Power של איגי והסטוג'ס ועוד כמה…

* הבחורצ'יק שמציץ מאחור הוא Tony Defries, מנהלו האישי של בואי באותה תקופה.

מיקסמאסטר רנדי, די.ג'יי ריד ואמ.סי בוב: כשרוקרים מראפרפים

ה-4 ביולי 1986 היה יום מכונן בתולדות המוסיקה הפופולרית. זה היה היום שבו שוחרר הסינגל  ההיסטורי Walk This Way שחיבר יחד להקת רוק לבנה מבוסטון עם שלישיית ראפ אפרו-אמריקאית מקווינס. הקליפ, שהציג שבירת מחיצות (מטאפורית ומעשית – חפשו את הקליפ…) בין שני הסגנונות, היה ללהיט ענק והקליפ שלו חרך את האמ.טי.וי. זו היתה עסקה משתלמת מאוד לשני הצדדים המשתתפים: ל-RUN DMC נתן השת"פ חשיפה לקהל פרברי לבן חובב רוק קלאסי, ולאירוסמית' זריקת החייאה לקריירה מדשדשת, שזכתה לקאמבק מוצלח בסוף העשור. אחר הגיעו שיתוף הפעולה של Anthrax ופאבליק אנמי, פסקול הסרט Judgment Night, שהפגיש ראפרים עם אמני אינדי, גראנג' ומטאל, הפציע ז'אנר ה-Nu Metal (לימפ ביזקיט, לינקין פארק, Korn ודומיהן) והשאר היסטוריה.

אבל RUN DMC ואירוסמית' לא היו היחידים. באותה תקופה שבה הראפ, במיוחד זה הניו יורקי, החל להראות סימנים של הצלחה מסחרית ואמנותית, היו כמה אמני רוק שניסו, בזהירות מתבקשת, לשלב את הסגנון החדש-יחסית ביצירה שלהם.

לו ריד

The Original Wrapper, 1986

ריד, שאף פעם לא פחד מנסיונות מוסיקליים ומהליכה בשבילים לא מקובלים, מנסה, בגיל 44, להתחיל לראפרפ. התוצאה,במקרה הזה, נשמעת למרבה הצער די מאולצת ושטוחה. אבל שאפו על הניסיון. האלבום ממנו לקוח השיר, Mistrial, הוא אחד החלשים בקריירה של ריד ומומלץ למעריצים בלבד. אחרי שלוש שנים הוציא ריד את יצירת המופת New York וכיפר בגדול על האלבום המקושקש הזה.

בוב דילן עם Kurtis Blow

Street Rock, 1986

קרטיס בלואו הוא חלוץ היפ הופ אמיתי, שעזר לבנות את היסודות לז'אנר. כאחד הראפרים הראשונים שהוציאו אלבום מלא, בלואו היה כוכב כבר ב-1980, עם הלהיט הענק The Breaks. בשנת 1986, כשבלואו כבר היה נחשב ראפר Old School ששיאו מאחוריו, יצא האלבום Kingdom Blow ובטרק הפותח התארח לא אחר מאשר בוב דילן. דילן סיפר באוטוביוגרפיה שלו כי בלואו הכיר לו את המוסיקה של RUN DMC, Ice-T, NWA  ופאבליק אנמי ומפרט בהתלהבות ובהערכה את תחושותיו למשמע הראפרים החדשים, החצופים והרעננים, שלא מפחדים להגיד בדיוק את מה שהם חושבים, בדיוק כמו שדילן עצמו עשה באלבומיו הקלאסיים.

(לשיר אין קליפ רשמי)

רנדי ניומן

Masterman and Baby J, 1988

היהודי השלישי ברשימה, אשף הסאטירה הקליפורני, שילב באלבומו Land Of Dreams קטע ראפ שבמיטב הסגנון הניומני מושר דרך עיניו של מישהו אחר, בחור צעיר (לבן?) ועילג למדי שנקרא Masterman המתפאר בכישוריו, כמקובל בשירי אגו בראפ. ניומן עוקץ את הראפ השחצני, המוגזם והמופרך של התקופה. ואולי זאת בכלל פרודיה על נערים לבנים שמנסים להיות שחורים? או חלק מפסיפס הטיפוסים של L.A שמשרטט ניומן באלבום כולו? בכל מקרה, למרות שמבחינת פלואו והגשה, ניומן הוא לא אייס קיוב, סנופ או ביגי, שווה האזנה.

 

(לשיר אין קליפ רשמי)

ראש

Roll The Bones, 1991

להקת הפרוג-הארד-רוק הקנדית ניסתה, באחד מאלבומיה הפחות טובים, להתחבר לטרנדים עכשוויים. לצערנו, ללא הרבה הצלחה. כרגיל, המתופף ניל פירט כתב את המילים (לטענתו, בהשפעת ראפרים מצליחים מאותה תקופה כמו אל אל קול ג'יי ופבליק אנמי) והסולן גדי לי מבצע את הראפ בקול שעוות באמצעים אלקטרוניים. התוצאה מביכה למדי ולא עושה חסד לא עם ז'אנר ההיפ הופ ולא עם Rush. בכל מקרה, הנה זה.

 

פראנק זאפה

Promiscuous, 1988

1988 היתה שנה מצויינת להיפ הופ. היי, אפילו פרנק זאפה, שכבר התנסה כמעט בכל סגנון מוסיקה אפשרי, ממוסיקה קלאסית מודרנית ואוונגרד, דרך בלוז, קאנטרי וג'אז פיוז'ן, כלל קטע ראפ סאטירי (אלא מה) שתוקף בחריפות את צביעות ממשל רייגן בנושאי בריאות הציבור. זה קרה באלבום ההופעה המצויין שלו Broadway The Hard Way. הנה:

מיקי הארט וג'רי גרסיה (גרייטפול דד)

Fire On The Mountain – Rap Version, 1974

במהלך 30 שנות קיומם, התנסו הגרייטפול דד במגוון סגנונות: פסיכדליה, פולק, בלוז, קאנטרי, בלוגראס, ג'אז חופשי וכל מה שביניהם. הנה גרסה שהוקלטה ב-1974, כנראה לאלבום סולו של המתופף מיקי הארט (אלבום שלא יצא מעולם). זהו נסיון לעשות גרסת ראפ לאחד השירים היותר מוכרים של הדד, עם ניחוח רגאיי-קליפסו קליל. הארט מנסה כוחו בראפ, גרסיה נותן בגיטרה והתוצאה חביבה ביותר, בטח כשמדובר בשנת 74', כשהראפ עדיין לא עלה על הרדאר של המוסיק הפופולרית האמריקאית. בכל מקרה, הטרק הזה מעולם לא שוחרר באופן רשמי.

The Who – I'll Be Back, 2019

מי היה מאמין שפיט טאונסנד, האיש שכל כך מזוהה עם הרוק הבריטי הקלאסי, יתפתה גם הוא לעשות ראפ. ועוד בגיל 74. אבל טאונסנד תמיד היה אמן מפתיע ובלתי צפוי, ובאלבום האולפן האחרון של להקתו המיתולוגית הוא מרשה לעצמו להרביץ וורס ראפ. כאן, מסביבות 02:00.

בונוס טרק: בריאן ווילסון, Smart Girls, סוף שנות השמונים

זו לא פרודיה! זה שיר פרומו שהוקלט ע"י מנהיג ה-Beach Boys ונשלח לתחנות רדיו, אבל מעולם לא יצא רשמית (תודה לרום אטיק)