Tag Archive | מיקסטייפ

דארת' ויידר של הראפ

maxresdefault

כל חובב היפ הופ רציני יודע מה קרה בתשעה במרץ 1997. זה התאריך בו נרצח אחד מהראפרים הגדולים, המוערכים והאהובים ביותר בז'אנר: כריסטופר וואלאס, הידוע גם כנוטוריוס ב.י.ג, ביגי סמולס, ביג פאפא, פרנק ווייט ועוד כמה כינויים. בכל שנה לקראת ציון התאריך, אנו מקבלים כמה מחוות מוסיקליות למורשתו הקצרה אך המשמעותית של ביגי. הפעם, קבלו את אחת המקוריות והמגניבות שבהן. צמד המפיקים Solar Slim ו- Richie Branson, הידועים גם בשם Otaku Gang, שיחררו לא מזמן מיקסטייפ ובו החרוזים של ביגי מגובים בטרקים אינסטרומנטלים שנדגמו כולם מפסקולי סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים". על הנייר זה נשמע טיפה חשוד, אבל התוצאה מדליקה לחלוטין והיא מוגשת כאן לשמיעה / הורדה לקוראי הבלוג. והנה, עוד פרוייקט זיכרון ראוי למורשתו של אחד הגדולים. כי כפי שאיבחן, בצדק, ראפר מוכשר אחר: "The greatest rapper of all time died on march 9th".

מודעות פרסומת

כשלוסיל מנגנת היפ הופ

ריילי "בי בי" קינג נולד במיסיסיפי בשנת 1925 ונפטר במאי השנה בלאס וגאס. בין לבין הוא הספיק למצב את עצמו כדמות המזוהה ביותר עם הבלוז החשמלי במחצית השניה של המאה ה-20 וכאייקון מוסיקלי אמריקני אהוב ומצליח.

הצמד UGK ׂ(Underground Kingz נוסד בטקסס בשנת 1987 ובמשך 10 שנים פעל כאחד מההרכבים המייצגים והמוערכים של הראפ הדרומי, עד למותו של הראפר Pimp C בחדר בית מלון בלוס אנג'לס ב-2007.

איך זה היה נשמע אם קינג, הבלוזיסט האגדי וצמד הקינגז של האנדרגראונד היו מקליטים אלבום ביחד? את השאלה הזו ניסה לפתור המפיק והדיג'יי האמריקאי Amerigo Gazaway. אחרי כמה פרוייקטים מוצלחים שחיברו את המוסיקה של פלה קוטי עם זו של הרכב ההיפ הופ דה לה סול ואת מרווין גיי עם הראפר מוס דף, שיחרר המפיק השבוע את The Trill is Gone (זו לא טעות, חפשו את המילה Trill בלקסיקונים של סלנג היפ הופי) והתוצאה מהנה ביותר ועשויה לדבר גם לחובבי בלוז פתוחי ראש וגם להיפ הופרים שמחפשים גיוון ונשמה. הנה האלבום להאזנה והורדה חופשית. תיהנו!

הבלוג חוגג שנתיים – ונותן לכם שלוש מתנות!

לפני שנתיים הקמתי את "59 מילים", כדי לתת בית לכל המחשבות, הכתבים, הביקורות וההגיגים המוסיקליים שעוברים לי בראש ובמקלדת. היום, בעולם שבו לכל אחד יש גישה לכל אלבום, לכל תמונה ולכל מילה שנכתבת, נשאר למי שכותב על מוסיקה רק דבר אחד: לעשות את זה מעניין. להביא זווית מיוחדת, תובנה מקורית, קישור מעניין בין שירים, אמנים או סגנונות – ולגרום למי שקורא להמשיך לקרוא. אני מקווה שזה הולך לי ומודה לכם שאתם נשארים כאן או סתם קופצים מדי פעם להתעדכן. וכדי לחגוג, אני רוצה לצ'פר אתכם בשלוש מתנות מוסיקליות:

1.) הופעה חיה של רד הוט צ'ילי פפרז להורדה

rhcp040623_01

מתאים לכם להוריד הופעה מלאה ומצויינת של הצ'ילי פפרז בוויילס ב-2004?

לחצו כאן, בחרו את אופציית ה-MP3, גשו לקופה, שלמו $0 וקבלו את ההופעה במייל.

2.) מחווה אינסטרומנטלית ל-Sade

אמני הלייבל הלוס אנג'לסי Soulection מגישים אלבום שכולו גרסאות לשירי הזמרת הניגרית-בריטית האגדית שאדה. היפ הופ, האוס, אלקטרוניקה ואמביינט מתערבבים בקסם רב ומעדכנים את הסול החושני של שאדה לשנת 2015. כאן אפשר לשמוע:

ואם אהבתם, אפשר להוריד בלחיצה כאן

3.) מיקסטייפ היפ הופ ישראלי

הנה משהו אישי. לציון 15 שנה לאלבום הראשון של סגול 59, קבלו מיקסטייפ שאוסף הופעות אורח של סגול בשירים של אחרים והתארחויות של אחרים בשיריו שלו. זה נקרא, איך לא, "תשאיר משהו לאורחים", ממוקסס ע"י DJ Popalova ומציג, בין היתר את כשרונותיהם של שאנן סטריט, אורטגה, וולקן, דן תורן, גדי אלטמן, סאז, רבל סאן, שי 360 ורבים אחרים. אפשר לשמוע ולהוריד כאן:

ואפשר גם כאן:

עד כאן דברינו ליומולדת שנתיים לבלוג. תיהנו. תמשיכו לשמוע מוסיקה מכל הסוגים… ותיכנסו פעם להגיד שלום.

Peace

יום הראפרית הבינלאומי

לכבוד יום האישה הבינלאומי שחל היום, הנה אוסף אדיר שרקחו החברים בלייבל האמריקאי המצויין Nomadic Wax, שמתמחה בהיפ הופ עולמי. לחצו Play ותנו ל-17 ראפריות מכל רחבי העולם, מטוניס עד טנזניה, מברזיל ועד הולנד, מארה"ב עד אוסטרליה, מאיטליה ועד דרום אפריקה, להראות לכם מה נשים יכולות לעשות על ה-Mic.

חג שמח!

ביטלס על הביט

Beatles-vs-Hip-hop-Legends

יש כאלה שאוהבים את הביטלס, יש כאלה שמשוגעים על היפ הופ. אבל מה קורה אם במקרה אתם דלוקים על שניהם? מיקסטייפ חדש מנסה לגשר על הפערים ולחבר את השירים של הביטלס, בביצוע המקורי או כקאברים מהסיקסטיז והסבנטיז, עם אקפלות של מיטב הראפרים בהיסטוריה. הפרוייקט מרשים בכמות העבודה שהושקעה בו וההאזנה מסקרנת, מרתקת ורוב הזמן מתגמלת מאוד. תיהנו!

חלק א'

חלק ב'

הורדות במגוון פורמטים + מידע נוסף על הפרוייקט – בלחיצה כאן.

עולמו של וויין: Lil' Wayne – Sorry 4 The Wait 2

(התפרסם גם בעכבר העיר אונליין)

500_1421785593_10903603_1427481500877434_801328339_n_92

מבלבל ולעיתים אף מתסכל לעקוב אחרי הקריירה הפתלתלה של ליל' וויין. רגע אחד הוא סנסציה-לרגע בדמות ילד שקולו עוד לא התחלף, שעושה גנגסטא ראפ דרומי פרימיטיבי. כמה שנים אחרי הוא הראפר המוערך בעולם. ובין לבין הוא ממשיך להוציא קלאסיקות לצד חומרים ירודים באיכותם, לשתף פעולה עם בכירי הז'אנר ובד בבד לטפח ראפרים אנונימיים, לצאת ולהיכנס מאשפוזים ומתאי מעצר, לפזול לעבר רוק גיטרות וגם לשירה רוויית אפקט אוטו טיון ותמיד איכשהו לחזור לראפ המינימליסטי במקצביו ולפלואו זרם התודעה הבלתי צפוי שמאפיין אותו מתחילת הדרך.

קשה להאמין, אבל וויין, שיחגוג השנה 33, נוכח בשואוביז כבר כמעט 20 שנה. מה עוזר לדוויין קארטר לשמור על רלוונטיות ועניין בזמן שקולגות רבים מהניינטיז, גם כאלה שהיו אז כוכבים גדולים ממנו (די.אמ.אקס, ג'ה רול, נלי, קוליו…), נעלמו אל ירכתי התודעה? כנראה אותו מרכיב חמקמק, שנקרא "אישיות". אותה כריזמה בלתי מפוענחת עד תומה, שהפכה אמ.סיז כמו ביז מארקי, ביגי, טופאק, אולד דירטי באסטרד או אמינם לאייקונים ייחודיים, אהובים ומשפיעים בתולדות ההיפ הופ. לפעמים נדמה שרכבת ההרים הדוהרת בדמות הקריירה של וויין לא עוצרת לרגע ודרמה רודפת דרמה. ובכן הסאגה הנוכחית היא הרצון שלו להשתחרר מ- Cash Money, הלייבל שהיה ביתו במשך שני עשורים וכעת מסרב לשחררו מבלי שימלא את כל התחייבויותיו. צריך להבין: בהיפ הופ, חברת תקליטים היא יותר מסתם גוף רשמי שמשחרר הקלטות – זהו בית, מקלט, מותג, סמל מורשת וחותמת תדמיתית עבור האמן. וכאשר אמן מסתכסך עם חברת התקליטים שלו, פעמים רבות הקרב הופך לאכזרי ועקוב מדם ודמעות. במיקסטייפ החדש, שנועד למלא את הזמן עד שהאלבום הבא, המתעכב בינתיים בשל הסכסוך, ייצא לאור, יורה וויין לא מעט חיצים מורעלים לעבר Cash Money  וגם לעבר הראפר/מנהל   בריאן Birdman וויליאמס, שנחשב במשך שנים כאב הרוחני, מעין אב מאמץ, של וויין. יש גם כמה קטעים שחושפים נפש מעונה של בחור שהתהילה נוגסת בנפשו ושאורות הזרקורים חורכים את גבו, המוגשים בגילוי לב אופייני שגובל ב-Emo. אבל שאר המיקסטייפ מוקדש, מן הסתם, לנושאים החביבים על קארטר משכבר הימים: תיאורים צבעוניים של צריכת סמים ונוזלים אלכוהוליים מכל הצבעים והסוגים (בעיקר ירוקים וסגולים), תיאורים של כלי נשק מכל קצוות הארסנל והתוצאות הטראגיות של הפעלתם כנגד יריביו חסרי המזל של הראפר ובעיקר: פטיש חזק לסקס על כל גווניו וסוגיו, כולל התעכבות פרטנית על מאפייני אברי הרבייה של וויין וכמובן של שלל הנשים האנונימיות המקיפות אותו בהמוניהן, לכאורה – כולל תיאורים מכאניים ברזולוציה גבוהה והערות שנונות אודות פוזיציות, גדלים, מרקמים, ניחוחות וטעמים הבוקעים מאותם איזורים מוצנעים בדרך כלל בגוף האנושי. אם כל זה נשמע לכם קצת קלישאי או דוחה, טייק איט אור ליב איט. זה היפ הופ, וזה ליל' וויין, לטוב ולרע.

למרבה המזל, מה שמציל את וויין מליפול למלכודת השיעמום הוא היכולת שלו לשחק במילים ובביטויים באופן מקורי ווירטואוזי, חוש הומור אבסורדי ותפיסה אבסטרקטית-פסיכדלית של המציאות הסובבת אותו, היכולת לעבור בתוך שבריר שניה מראפ לשירה והגישה הלא-אורתודוקסית בעליל שיש לו לגבי "איך צריך להישמע שיר ראפ". צרפו לכך את הכריזמה הבלתי נדלית שלו ותקבלו אלבום שכרגיל אצל וויין מאופיין בפסגות מהנות לצד טרקים בלתי הכרחיים, ברגעים מסחררים שאחריהם דקות של תמיהה נוסח "מה זה היה בדיוק מה ששמעתי עכשיו?!?". נכון, ברוב השירים כאן וויין זורם על ביטים שהיו כבר להיטים אצל אמנים אחרים (ביונסה, או.טי ג'נסיס, ריי סטמורד ואחרים) ויש כאן כמה הופעות אורח לא מחוייבות המציאות (חברו דרייק, ראפר מאוס בדרך כלל, חלש כאן באופן מיוחד) אבל כאמור מדובר במיקסטייפ ויותר מכך- מדובר בדוויין קארטר, האיש שהמילה "סטנדרטי" מעולם לא הודפסה בלקסיקון שלו. ועם כל הפגמים והכשלים, בדיוק בגלל זה הוא ממשיך לעניין ולסקרן מיליוני חובבי היפ הופ ברחבי העולם, שמחכים לאלבום הבא פרופר שלו, שייצא מתישהו כשייגמרו כל הדרמות הנוכחיות ויפתח פרק חדש בטלנובלה שנקראת "החיים של ליל' וויין". אל תלכו לשום מקום, כבר חוזרים.

lil-wayne-0a

הצד הטוב של פרעה

הכותב עם פרעה מונצ', ניו יורק 2010.

הכותב עם פרעה מונצ', ניו יורק 2010.

Pharoahe Monch (שנולד בשם טרוי ג'יימרסון) הוא ראפר מקווינס, ניו יורק, שנחשב ל"ראפר של ראפרים". כלומר, כזה שלא זוכה בהכרח להצלחה מסחרית גדולה, אבל מוערך ביותר על ידי קולגות, מבקרים וקהל אדוק של מעריצים שאוהבים ראפ "אמיתי", כזה שמבוסס על Skills, דהיינו פלואו וירטואוזי, אוצר מילים עשיר וקונספטים מקוריים. את כל אלה ממשיך מונצ' לספק כבר כמעט 25 שנה, אם כחבר בצמד Organized Konfusion או כסולן. השבוע, לכבוד יום הולדתו ה-42 של האמ.סי המצויין הזה, יצר המפיק והדי.ג'יי (שהוא גם פרופסור באוניברסיטת ברקלי) ריידר אליס, מיקסטייפ עם כמה מהרגעים הטובים ביותר של מונצ'. הנה הוא להאזנה. תיהנו.

למתחילים: זה כנראה השיר הכי מוכר של מונצ'