Tag Archive | ניינטיז

חיפה בניינטי'ז, קוסאמק.

האלבום-חזיתהאלבום-CDהאלבום-גב

לא ביליתי הרבה בחיפה באמצע-סוף שנות התשעים, אבל מקורות מוסמכים למדי מוסרים שהיה די משעמם. מה שכן, כפי שידוע לכל דרדק הלומד את ההיסטוריה של הרוק, מקומות משעממים מפיקים, במקרים רבים, מוסיקה מעניינת. משפילד של פאלפ וארקטיק מאנקיז, דרך ניו ג'רזי של ספרינגסטין ומינסוטה של דילן ועד ליבנה של שבק ס'. ואם חיפה והקריות מתקשרות אצלנו לבנזין, אבטיפוס, נטשה וערן צור, הרי שמתחת לרדאר רחשו להם הרכבים שמעולם לא הצליחו – וגם לא רצו – להיות חלק מהמיינסטרים או מהפלייליסט. אחד מההרכבים האלה הוא חבורת קוסאמק.קום, קולקטיב מוסיקה/וידאו/מולטימדיה/הופעות/הפקות/בלגן, שכל אחד מחבריו הסתתר תחת מספר שמות בדויים ויצר מוסיקה במספר סגנונות מגוון. מבחינת יצירת מוסיקה ביתית, הפצה באינטרנט, מרצ'נדייז, נוכחות אינטרנטית ומתן אפשרות לקהל להוריד תכנים בחינם – קוסאמק הקדימו את זמנם בהרבה ומהרבה בחינות. שתי הדמויות המזוהות ביותר עם הקולקטיב הן עמינדב פייגנבאום, המכונה גם "מנקוש", "אאוטברייק" ועוד ואייל גולדמן, המכונה "פאנק סינטרה" או לאחרונה "מסיקה", כפי שקוראים לו בסדרת הטלוויזיה "החדש של עמרי גורדון". חברים נוספים בקולקטיב היו "דיסקו דייב" (דודי לייבוביץ'), "סם הקוסם", עידן K (עידן קרוצ'י) ושי לדר. הרכבים נוספים שכללו חברים מקוסאמק היו "להקת החארות", "הבני זונות מטייבה", "האחים המלוכלכים" וגם "קרעפלך" ו"הארטיקים" (בתקופה מאוחרת יותר בשנות ה-00') ועוד. בגדול, קוסאמק כקולקטיב פעלה בין השנים 1998-2002 והתפוצצה לגזרים בעקבות תביעה מצד חברת אינטרנט זהב, שחסמה את כתובת ה-I.P של האתר kusemek.com עקב תעלול אינטרנטי יצירתי מדי, שכלל האקינג והפצת תכנים שנויים במחלוקת של קוסאמק לכל מנויי אינטרנט זהב, מה שלטענת החברה הוריד את ערך מניותיה בבורסה מ-$5 ל-10 סנט.

shirt backshirt front

האלבום "מופע הפאנק של עוזי משולם" הוא אחד מהתוצרים הכי מסקרנים וחלוציים של החבורה ואני גאה להעניק אותו כאן להורדה חינם באישור חברי ההרכב. הדיסק הופץ בסופו של דבר ע"י FACT Records הירושלמית (שלאחד מאמניה, הראפר סגול 59 (מכירים?) הפיקו קוסאמק בהמשך את האלבום "איפה טעינו").

עמינדב פייגנבאום מספר על התהליך:

זה היה בתקופה שעבדתי ב"בית מילר" – אולפן הקלטות של עיריית חיפה שנמצא בתוך מקלט על רכס הכרמל. הכניס אותי לעבודה שם חבר – ניר שחף. את גולדמן פגשתי דרך בני אסתרליס (לימים "מורפלקסיס", ח.ר). בדיוק סיימנו להקליט את האלבום של "האחים המלוכלכים" (ביסטי בויז למגזר) עם הלהיט "Don't Worry I'm Shimmi Tavory". הייתי מגיע מדי פעם להקליט בלילה. והפעם אכלנו כולנו בורקס (צומת קרית אתא?). אני וגולדמן דיברנו על ההקלטה ואחד החברים (עידן K או שי לדר) הציע להקליט אלבום פאנק. סיפרתי להם בהתלהבות על הציוד המשוכלל ועל המגברים ומערכת התופים המצויינת. סיימנו לאכול ועלינו לכרמל לאולפן. שם החברים גילו שאין לי מושג איך להפעיל את הציוד (בכל זאת – פעם שניה או שלישית שלי באולפן), שהמגברים לא ממש עובדים ובמערכת תופים אין כמעט מצילות. לכולם היה חיוך ענק על הפנים. זה פאנק אמיתי. כשלאף אחד אין מושג מה הוא עושה או אמור לעשות. גולדמן ישב איתי לכתוב מילים (תמיד עשינו את זה טלפונית, והפעם זה היה בלייב). מדי פעם אחד החברים זרק שורה לחיזוק. אחרי שהתגברנו על התעלולים הטכניים (בעזרתו האדיבה של עידן K) – התחלנו להקליט. אני בעיקר צווחתי (שרתי?) וכולנו התחלפנו מדי פעם בכלים. כתבנו שיר – שרנו אותו. כתבנו שיר וכתבנו אותו. וחוזר חלילה. סה"כ לקח פחות משעה וחצי להקליט. איך אני יודע? כי המקליט הדיגיטלי שהיה באולפן רץ רצוף והיה אפשר להקליט עליו רק 90 דקות. לא ידעתי איך לעשות PAUSE להקלטה. רק STOP. ואם עשית STOP – לקח לו 10 דקות להתאפס על עצמו ולא רצינו לחכות. ברמת העקרון כל אחד ניגן במה שהוא טוב: עמינדב – סמפלר +קול+הווי גולדמן תופים+קול שי לדר בס+קולות רקע עידן K גיטרה+קולות רקע בנוסף עשינו הקלטות השלמה עם "דניאל מהכרמל" – השם המקורי שמור במערכת. המיקס נעשה במקום. רוב הזמן לא מבינים מה אני אומר. אבל זה חלק מהקסם והתרומה שלנו לפאנק הישראלי. את העטיפה עיצב בכישרון רב אייל גולדמן. ד"א – כתוב על העטיפה 500 עותקים. בתכלס צרבתי 50. פוזרו בשני מקומות – בג'אנק וב"אוזן השלישית" חיפה (נמכרו גם עותקים ב"בלאנס" בירושלים, ח.ר). מעולם לא קיבלתי כסף על המכירות שלהם".

גבירותיי ורבותיי, קבל את "מופע הPאנק של עוזי משולם", אלבום כמותו לא שמעתם מעולם – וספק אם תשמעו כמותו בעתיד.

לחצו כאן להורדת האלבום המלא, כולל עטיפה.

בונוס טרק:

מודעות פרסומת

תמונה אחת שווה: הצ'ופרים של האייטיז

אהבה יומיומית

בשנת 1988 החל יוסי סיאס להגיש ברשת ג' את התוכנית היומית "אהבה יומיומית" שבה השמיע שירים וביניהם קרא מכתבים, לרוב מכתבי אהבה שכתבו מאזינים. כשצברה התוכנית פופולריות עצומה, ביקש סיאס לשמוע את כותבי המכתבים בקולם, והעלה אותם לשידור. בהדרגה הפכה התוכנית לפורמט של שיחות עם מאזינים, הפורשים את מצוקותיהם הרומנטיות והאישיות. מאז ובמשך 15 שנים נודע סיאס בסגנונו המיוחד שבו שימש אוזן קשבת ומסייע לאנשים הפונים אליו בשידור. בשנת 1989 יצא בחברת פונוקול האלבום "אהבה יומיומית" ובו מבחר שירים שהושמעו תדירות בתוכנית, של אמנים כמו בריאן פרי, אלטון ג'ון, סוזן וגה, סנואי וויט, ז'ק ברל, מרסדס סוסה, ג'ורג' מוסטאקי, כריס זה ברג, נינה סימון, ג'ו קוקר ואחרים. לאלבום צורף פוסטר של יוסי סיאס בכבודו ובעצמו.

577-large

 

מוזר, כבר בן 54

weird_al

השנים חולפות, טרנדים מוסיקליים באים והולכים, כוכבים עולים ונעלמים – ורק על דבר אחד אפשר לסמוך: הפרודיות של Weird Al Yancovic יהיו כאן לנצח. האיש, שחוגג בדיוק היום יום הולדת 54, האיש התחיל עם הפרודיות המוסיקליות בתחילת האייטי'ז וממשיך בגאון עד היום, כשהוא מקפיד לקבל את אישורם וברכתם של האמנים שאת שיריהם הוא מעוות לצרכיו הקומיים. קורט קוביין קרא לו "גאון מוסיקלי" ואישר לו לעשות צחוק מהלהיט של נירוונה, מארק קנופלר ניגן בגירסה שלו ל Money For Nothing ומייקל ג'קסון אישר לו להשתמש בשניים משיריו ולבסוף גם הזמין אותו להשתתף באחד מקליפיו. תאהבו או תשנאו אותו, Weird Al לא הולך להיעלם מהמפה המוזיקלית בזמן הקרוב. הבה נרים כוסית לחייך, איש מוזר, מוכשר ומצחיק.

שנות השמונים

שנות התשעים

שנות ה-2000

הכי מצחיקים (אופספרינג, אבריל לאבין)

בונוס: ווירד אל בפרודיה/מחווה מצויינת ומדוייקת על פראנק זאפה

לא נערים, לא חדשים, לא בשכונה: ביקורת על "ניו קידס און דה בלוק"

(פורסם השבוע ב"עכבר העיר")

NKOTB2013

"הזיכרון של דברים שחלפו אינו בהכרח הזיכרון של הדברים כפי שהיו". (מרסל פרוסט)

הסופר הצרפתי הדגול נפטר אמנם 62 שנים לפני שאלבום הבכורה של NKOTB  שוחרר לאוויר העולם, אך בחוכמתו כי רבה הכיר היטב את נפש האדם. ייתכן גם שידע שהמילה "נוסטלגיה" מורכבת מחיבור המילים הלטיניות Nostos שפירושה כאב, סבל וצער ו-Algos שפירושה "חזרה הביתה". מאחר ופרוסט לא זכה לחוות את המוזיקה של דוני, ג'ון, ג'ואי, דני וג'ו, לא היה לו מושג בכמה כאב, סבל וצער כרוכה החזרה למוזיקה של ההרכב שעיצב את חוויות נעוריהם של מיליוני אמריקאים (ובעיקר אמריקאיות) במהלך החצי השני של האייטיז.

הקטע הוא שהטינאייג'ריות של תקופת השיא של הלהקה מגרדות עכשיו את ה-40 מאיזשהו צד. יש להן בוודאי כבר משפחה, עבודה, מכונית אחת או שתיים ובית נאה בפרברים. ויש להן, כנראה, מספיק כסף כדי לקחת את עצמן (ולגרור איתן את הילדים) להופעה של החמישייה מבוסטון, שמוציאה אלבום חדש, אלבום קאמבק אחרי הקאמבק הקודם שהתרחש מזמן, ב-2008. אם לוקחים בחשבון שהקהל אליו פונה האלבום החדש הוא זה שישתמשו בו כמראה מנטלית לימי ההתבגרות הנשכחים ההם שלפני שני עשורים וחצי, "10" בהחלט עשוי לספק את הסחורה. מדובר במוצר פופ מלוטש ומעובד עד מיאוס, שכל קשר בינו ובין מה שהתרחש במוזיקה העולמית בשנים האחרונות קלוש ביותר. למרות שההפקה מנסה להעניק איזשהו סאונד עדכני ולדחוף פנימה השפעות אר'אר'בי והיפ הופ, האטיטיוד של הקידס עדיין מודל 1989: בלדות רכות על אהבת נעורים, שירי מיד טמפו עלק-חצופים על סקס מרומז ונסיונות להיות  Tough Guys טובי לב מהשכונה, טריק שלא עבד כבר ב-1994.

גם שם האלבום לא עוזר לברר את התעלומה מדוע היה דחוף לחברים לחזור שוב לסצינה. לא מדובר, חלילה בעשור לקיום הלהקה (המועד הזה צויין כבר מזמן), לא באלבומם העשירי במספר וגם לא, כפי שבכר הבנתם בציון לאיכות החומרים הכלולים בו. אלא אם כן זה מה שדוני וולברג וחבריו חושבים על האלבום, מה שמעיד על חוסר שיפוטיות קיצוני לצד ראיית עולם מגלומנית המבוססת על הזיות בגבול ההפרעה הנפשית. מדי פעם מתגנב לו איזה הוק חביב, איזה עיבוד קולי עשוי היטב או הברקה הפקתית חמודה, אבל העובדה שהחמישה כבר לא נערים, לא חדשים ובטח כבר לא בשכונה, מבצבצת שוב ושוב מאחורי מסך האוטו טיון ושאר האפקטים שמפעילים מפיקי הפופ האירופאיים היעילים שנשכרו לפרוייקט. מה שמגיע לשיאו בקטע הראפ בשיר Miss You More שחורז את המילים 'Lyin', Cryin ו- (הפתעה…. חכו לזה…) 'Dyin בצורה ש (כפי שאיבחנה מבקרת חדת לשון באובזרבר הלונדוני) "גורמת אפילו לראפ של ג'סטין ביבר להישמע כמו Rakim". לפי תגובות המעריצים ברשת, כנראה ש-NKOTB ימכרו טונות של כרטיסים בסיבוב ההופעות של קיץ 2013. מה חבל, איפוא, שאם לשפוט על פי האלבום החדש, מוזיקלית כבר לא נשאר להם שום דבר למכור.

New Kids On The Block – 10

(The Block)

לקריאה בעכבר העיר אונליין

תמונה אחת שווה: קסטות, תחילת הניינטיז

בביקור אצל אחי בקיבוץ, איכשהו הגענו לבצע חפירה מעמיקה באחד מארגזי הקרטון שהיו בבוידעם. להפתעתנו, מצאנו שם ערימת קסטות, חלקן שלי, חלקן שלו, שזרקה אותנו בבום לתחילת שנות התשעים, פלוס מינוס. בדקו את עצמכם כמה אתם מצליחים לזהות. למתקשים, התשובות מתחת לתמונה.

(לחיצה על התמונה תגדיל אותה, מן הסתם)

(מימין לשמאל, מלמעלה למטה: אוסף "עצמאי בעיר"  של עיתון העיר, אינספיירל קארפטס, אוסף This Is Jungle, איגי פופ, The Breeders, קארטר דה אנסטופאבל סקס משין, פרודיג'י, אוסף בריטי בלתי מזוהה שצורף לאיזה מגזין, יוטה סיינטס, פרונט 242, Sunscreem, פורנו פור פיירוס, קארטר דה אנסטופאבל סקס משין, אוסף NME, דינוזאור ג'וניור, ניין אינצ' ניילס, יאנג גודס, יאנג גודס, סונית יות', דייויד סילביאן, The KLF)

שיר בונוס:

ב- 59 מילים: Master P – Al Capone

בלי פלואו משוכלל, ליריקה מתוחכמת או כריזמה מיוחדת, מאסטר פי הצליח איכשהו להיות אחד הראפרים הכי מצליחים בניינטיז. מכר אלבומים בכמויות, עשה סרטים, טבע מטבעות לשון ("I'm 'Bout It") ואפילו החתים את סנופ דוג. בעשור האחרון הוא די נעלם ועכשיו הוא מנסה לחזור עם מיקסטייפ חדש, שנשמע בדיוק כמו מאסטר פי הישן. נחמד בשביל הנוסטלגיה, אבל מייגע ומתיש בהמשך.

(Master P – Al Capone  (No Limit Forever Records

(אפשר להוריד מכאן)