Tag Archive | סינתפופ

צלילה חוזרת: סווייד – Bloodsports // דפש מוד – Delta Machine

Suede הופיעו בישראל השבוע (בפעם השישית!), שזה תירוץ לא רע לפרסם כאן שתי ביקורות אלבומים שפורסמו ב"הארץ" / עכבר העיר במרץ 2013. תיהנו!

 

דפש מוד – Delta Machine

Mute

למשך כמה חודשים בתחילת שנות השמונים, דפש מוד היו להקה שכיף להקשיב לה. החיבור המרענן בין מלודיות פופ כובשות, תכנותי סינתיסייזרים קרירים ותמלילים שנראו מעט יותר אינטיליגנטיים מאלה של בני-זמנם כמו אדם והנמלים, דוראן דוראן או בננהרמה, הביאו הצלחה מוצדקת לחבר'ה מאסקס והציבו בסיס מסחרי איתן לאקספרימנטים שיבואו בהמשך.

הבעייה היא מה שקרה בהמשך. בדומה לבונו ו-U2, גם גהאן, גור, ווילדר ופלטשר שכחו שהם בסך הכל להקת פופ חביבה והתחילו להאמין ברצינות שהם מוסקאים "רציניים", עם "חזון", "סאונד" ו"אג'נדה" והתחילו להתנסות בסגנונות מוסיקליים שנמצאים מעבר לטווח ההשגה שלהם כמוסיקאים וכותבי מילים. זה לא אומר שמדי פעם לא התפלק להם להיט חזק או סינגל עם סאונד מעניין, אבל היומרנות, הנפיחות, הפומפוזיות והרצון לאמירה, הפכו את דפש – עדיין אחת הלהקות הנערצות בעולם בכלל ויבשראל בפרט – לדינוזאור פתטי שמנסה לשרוד על ידי ליקוט מזון אמנותי מז'אנרים אחרים, כולל מאמנים שהושפעו מדפש בתחילת דרכם: גראנג' סיאטלי, בלוז וקאנטרי אמריקאי, קראוטרוק גרמני, אינדסטריאל רוק נוסח המיניסטרי או ניין אינצ' ניילס – דפש, כמו  U2, לקחו בנדיבות מכל אלה, אבל בסופו של דבר איבדו את הפופיות המדבקת של האלבומים הראשונים לטובת חפירות גותיות-נוצריות-אקזיסטנציאליסטיות משמימות, שהולכות טוב עם קליפים עמוסי סימבוליזם בשחור-לבן גרעיני.

הוויתור על זהותם כלהקת סינגלים והמעבר לאלבומי "אמירה", פרש בפני החברים יריעה נרחבת, שהכישורים המלודיים המוגבלים של גהאן וגור פשוט לא היו מסוגלים למלא. לכן, החלה הסתמכות על כישורי הפקה וויתור על מלודיות מנצחות. בנוסף לכל זה, גם הטקסטים הדכאוניים והמיוסרים של גהאן, שנשמעו חזקים לפני 30 שנה נשמעים היום קצת מאולצים מפיו של בריטי בן 51, אב לבחור בן 26. האלבום החדש נשמע אמנם טוב במערכת שמע משובחת, אבל דל בתכנים וברגעים מנצחים. Welcome To My World פותח לא רע את האלבום, ריף גיטרה נוסח ג'ון לי הוקר ב-Slow מרענן קצת את העניינים ו-Broken  נשמע כמו סינגל סביר, אבל חוץ מאלה, אין כאן שום דבר לכתוב עליו הביתה: בסך הכל, Delta Machine, על ההפקה המשוכללת, השירה הדרמטית והסינתים החופרים נשמע קצת יגע, קצת מונוטוני, קצת – חייבים לומר את זה – משעמם. בעצם כמו כל אלבום חדש של דפש מוד בעשרים השנים האחרונות.

 

 

סווייד – Bloodsports

Suede Ltd

ואם דפש אף פעם לא ממש נעלמו, הרי שסווייד, שמוציאים עכשיו אלבום חדש אחרי 11 שנות בצורת, מנסים לחזור לעניינים בגדול. אחרי סיבוב הופעות מצליח שתידלק את היצירתיות. האלבום החדש רץ בקדחתנות על 10 טרקים בפחות מ-40 דקות (מבלי לספור שני קטעי בונוס בחלק מהמהדורות), עם סגנון וגישה שמתעלמים מהאלבומים האחרונים הבעיתיים וזורקים את המאזין היישר לאמצע הניינטיז, התקופה שבה סווייד נראתה כהרכב מסעיר וגדול מהחיים, כזה שלא מסוגל לטעות.

כבר מהפתיחה של Barriers, השיר הראשון, ניכר כי ברט אנדרסון והחבר'ה לא באו לשחק, לצאת ידי חובה או לעסוק במיחזור נוסטלגי. והשירים שמגיעים לאחר מכן ממשיכים את המגמה: רוק גיטרות סוחף ודרמטי, עם הפקה מוקפדת, הגשה מושלמת ותמלילים גדולים מהחיים, או בקיצור: אלבום טוב של סווייד.  כמות הסינגלים הפוטנציאליים כאן מרשימה ביותר: קשה שלא לדמיין עשרות אלפי מציתים (או טלפונים ניידים) מונפים לצלילי For The Strangers, Always או Sabotage והסך הכל מחזק את הרושם שסווייד חזרו לעצמם לא רק על הבמה אלא גם באולפן.

מי שמעולם לא התחבר לבריט-גלאם-פופ התיאטרלי של סווייד לא ימצא כאן שום דבר מיוחד שישנה את דעתו. אבל מי שנוהה אחרי אנדרסון וחבורתו ושומר להם אמונים עוד מ-1992 ימצא כאן אסופה חזקה של שירים שמשחקים על הקלפים החזקים של ההרכב, מילולית, מוסיקלית והפקתית ונותנים תקווה להמשך. רק שלא ייקח להם עוד עשור עד לאלבום הבא.

 

Glass Friends In Electric Cars – מיקסטייפ גרי ניומן לשמיעה/הורדה

גרי ניומן האגדי יופיע בעוד שבועיים בתל אביב, בפעם הראשונה. לכבוד האירוע ערכתי, לבקשת הבלוג "עונג שבת", מיקסטייפ ובו שעה וחצי של ניומן וינטג', לשמיעה ואף להורדה חופשית (בלחיצה על התמונה או על הלינק שמתחתיה) תיהנו.

The legendary Gary Numan will perform in Tel Aviv in two weeks. Here's a mixtape of vintage Numan, compiled by yours truly, for free streaming/download. Enjoy!

Gary Numan Mixtape Cover

אפשר לשמוע גם כאן:

(קליק ימני+"סייב אז" להורדה)

http://haoneg.com/mixtape/numan.mp3

ב-1978 עמד גרי ניומן בצומת דרכים מוסיקלית מעניינת ומאתגרת. מאחוריו כבר העלו צחנה גופותיהן המרקיבות של דינוזאורי הרוק המתקדם שנפחו את נשמתם לא מכבר. באוזניו רעמו צלילי הפאנק הלונדוני המתמסחר במהירות, מעליו מסתובב כדור דיסקו אמריקאי נוצץ, מתוכנת וריקני ובראשו מסתחררים אלבומים של הרכבים חלוציים כמו קראפטוורק, טנג'רין דרים ו-Can, של אייקוני גלאם דוגמת בואי ורוקסי מיוזיק ושל יצירות קלידים קיטשיות ושאפתניות פרי עטם של ונגליס, ז'אן מישל ז'אר ואיסאו טומיטה. ניומן היה החולייה המקשרת בין כל אלה ובין הסטייל החדש שכבר חיכה על הקווים כדי להתפרץ אל הוואקום שישאיר אחריו אתוס הפאנק הקורס. מדפש מוד, OMD, הפט שופ בויז, The Human League, דוראן דוראן ו-Soft Cell ועד ל-MGMT , אינטרפול, ניין אינצ' ניילס וקנייה ווסט – מוסיקאים רבים חבים לפחות חלק מהסאונד, האטיטיוד והרעיונות שלהם לניומן, ממנו לא חסכו מעולם המבקרים הבריטים את שבטם. קראו לו חקיין, אופורטוניסט ופוזאי דל כישרון ובאמריקה הוא נחשב בכלל לזמר של להיט אחד. אבל ניומן, בעקשנות ונחישות, אוחז בקריירה שנמשכת כבר 36 שנים ובקטלוג שירים שרבים מהם נשמעים רעננים כאילו הוקלטו אתמול במרתף של חבורת היפסטרים מעודכנת בברלין, בוויליאמסבורג או בתל אביב.
גרי ניומן יפיע במועדון הבארבי בתל אביב ב-10 וב-11 לפברואר 2014.

וינילים לדבילים – הליגה האנושית

מדוע הדפיסו בישראל כיתובים בעברית על גבי עטיפות תקליטים מחו"ל? ובכן, מחקרים בלשניים ארכיאולוגיים-אנתרופולוגיים מעמיקים סוברים כי בתקופות היסטוריות מסויימות, הילידים בארץ ישראל התקשו בקריאת השפה האנגלית ובהבנתה, במיוחד כשזו הופיעה על גבי עטיפות תקליטי ויניל. לכן, הודפסו בארץ ישראל תקליטים רבים כשעליהם כיתובים בעברית, לנוחות הציבור המתקשה בהבנת הנקרא. מדי פעם, נציג את המשעשעים שבהם בפינה זו. תרומות הציבור תתקבלנה בברכה.

Human League