Tag Archive | ספר

שחור – חייו ומותו של זוהר ארגוב

במדף הכחוש ממילא של ספרי מוסיקה בעברית, ניכר עוד יותר חסרונן של ביוגרפיות. איך זה שעד היום, אחרי 65 שנות מוסיקה ישראלית, אין עדיין ביוגרפיה מקיפה של אריק אינשטיין, נניח, או של שושנה דמארי, או מאיר אריאל או של שלמה ארצי – ואלה רק דוגמאות מקריות. כל חובב מוסיקה בעולם שחפצה נפשו לדעת את מסלול חייהם והקריירות של אלביס, דילן, קלפטון, סינטרה, ג'אגר, זאפה, הולידיי, דייויס, יו ניים איט – צריך רק לשלוח יד למדף (או למקלדת) ולבחור מתוך אינספור ספרים שנכתבו על אותם אייקונים מוסיקליים-תרבותיים חשובים. ובישראל, כמו בישראל- כלום. נאדה. גורנישט. ספרו של רינו צרור על זהר ארגוב הוא הקרוב ביותר לביוגרפיה רשמית של הזמר המנוח, שהיום כבר ברורה השפעתו המכרעת על המוסיקה הישראלית. ביוגרפיה, אבל עם טוויסט. הספר מורכב בעצם מראיונות שערך צרור, אז עיתונאי צעיר, מייד לאחר מותו של זוהר, עם אנשים שהכירו אותו. אמנים, קולגות, בעלי מועדונים, בני משפחה, שכנים ומכרים מזדמנים. עוד מצורפים לספר תמליל משפט האונס, תוכן התיק הפלילי שנפתח לארגוב ואפילו טקסט ממחזה שארגוב כיכב בו בבית הספר. כל אלה מצטרפים לפסיפס מרתק של זוהר: האיש, האמן, המאהב, בן המשפחה, החבר והמכור. נכון, זו לא ביוגרפיה סטנדרטית, מוצלבת ומתוחקרת לפרטי פרטים, אבל דווקא מכלול העדויות הסובייקטיביות (ולעתים הסותרות) של המרואיינים שופך אור חדש על דמותו של ארגוב, שצדדים רבים בה עדיין נותרו בצל, למרות הפופולריות העצומה שזכה לה והעיסוק המתמיד בשיריו, שנדמה כי רק הולך ומתגבר מאז מותו, בחורף 1987.

(הוצאת ידיעות ספרים. לרכישה מכאן)

שחור

מודעות פרסומת

זה יגמר בדמעות – אנתולוגיית השירים העצובים בהיסטוריה

סובלים ממלנכוליה כרונית? אוהבים לפתוח את הבוקר עם Hurt של ג'וני קאש? עדיין מנגבים את הלחלוחית בעיניים מההופעה של קורט ואגנר בבארבי? מתכרבלים בלילות סגריריים לצלילי ניק דרייק? חושבים שהקאבר של ג'ף באקלי ל"הללויה" הוא פסגת היצירה האנושית? תרשו לי להמליץ על ספר שמתאים לכם כמו פלסטר ופולידין לפצע פתוח. It Will End In Tears של אדם ברנט הואטלינג (הוצאת הארפר קולינס) יגיש לכם ב-400 עמודים אנתולוגיה תמציתית של השירים והקטעים המוסיקליים העצובים ביותר בהיסטוריה: מהאדג'יו למיתרים של סמואל בארבר, דרך המלנכוליה של ז'אק ברל ואדית פיאף, עבור בקאנטרי הנוגה של ג'ורג' ג'ונס, האנק וויליאמס וטאונס ואן זאנדט, בבלוז הקיומי של סקיפ ג'יימס ועד לדיכאון הכבד נוסח רוברט ווייאט, רד האוס פיינטרס, ספארקלהורס, רדיוהד והמון אחרים. יש כאן עשרות פרופילים ביוגרפיים של אמנים שהפכו את העצב לאמנות נשגבת, לצד מאמרים על אספקטים שונים שהביאו ליצירת השירים העצובים בהיסטוריה (פרק על בכי ודמעות, על גירושין ובגידות, על אסונות ומשברים כלכליים, על מחלות והתאבדויות וכד') יש גם מאמרים המוקדשים לשיר אחד בלבד (למשל Strange Fruit של בילי הולידיי, או Love Will Tear Us Apart של ג'וי דיוויז'ן) ולקינוח, רשימת "100 השירים העצובים של כל הזמנים". למרות הנושא הכבד למראית עין, הספר נגיש מאוד וכתוב בהומור ומתוך ידע רב ואהבה אמיתית למוסיקה. אתם יכולים להזמין אותו מכאן. רק אל תבואו לבכות לי אחר כך.

20130327_083057[1]

It Will End In Tears

מס' 1 ברשימה

מס' 100 ברשימה