Tag Archive | רוק מתקדם

פינק פלויד 2014: צעד אחד לפני הנהר

פינק פלויד – The Endless River

(Columbia / Parlophone)

(התפרסם לראשונה בעכבר העיר אונליין)

עטיפת האלבום

בפרפראזה חופשית על כותרת השיר הידוע של חמי רודנר, אפשר לטעון ש"כל אחד והפלויד שלו" יש כאלה שטוענים שפינק פלויד האמיתית פסקה מלהתקיים אחרי The Final Cut, האלבום האחרון שבו נכחו גם רוג'ר ווטרס וגם דייוויד גילמור. יש כאלה שיגידו ש-The Wall  סיים למעשה את תפקודה של פינק פלויד כהרכב אורגני פעיל. יש אנשים שיסתפקו בהאזנה לאלבומים המצליחים של ההרכב, ששחוררו בין 1973 ל-1979 ויש את המעריצים שנשבעים בשמו של סיד בארט, הגאון המטורף והמיוסר שפרש מהלהקה בסוף שנות השישים ולקח עימו את הטירוף הפסיכדלי המקורי שחבריו מעולם לא הצליחו לשחזר בעצמם. בארט נפטר ב-2006 ושנתיים אחריו הלך לעולמו הקלידן המקורי של ההרכב, ריצ'ארד "ריק" רייט, כשהוא משאיר רק את גילמור והמתופף ניק מייסון להמשיך ולהניף את דגל המותג "פינק פלויד" בהקלטות ובהופעות. The Endless River, שמסתמן כרגע כאלבום האולפן האחרון של פינק פלויד, הוא למעשה מחווה של שני החברים הנותרים לרייט. בשנה שעברה חזרו גילמור ומייסון לעשרות שעות של הקלטות מג'אמים ומחזרות שערכו עם רייט באולפן לפני 20 שנה, בעת ההקלטות לאלבום The Division Bell. גילמור ומייסון שילבו קטעי נגינה חדשים על גבי ההקלטות הישנות ההן והתוצאה היא The Endless River, אלבום אינסטרומנטלי ברובו (גילמור שר כאן רק בטרק אחד), שאמור להיות הפרק האחרון בסאגה הארוכה והפתלתלה שידועה גם בשם "הקריירה של פינק פלויד". אז איך כל זה נשמע? קודם כל, אי אפשר לטעות בכך שמדובר באלבום שיצא מאותו בית יוצר שהביא לעולם את The Dark Side Of The Moon  ו-Wish You Were Here. או לפחות במשהו מאוד דומה לזה. פה מגיח תפקיד קלידים שנשמע כמו קטע פלויידי קלאסי מ-1975, שם קטע גיטרה שמזכיר סגמנט מ-The Wall ומשחק הרפרנסים הזה נמשך לאורך כל 53 הדקות של האלבום. גם המתנגדים החריפים ביותר לעמדותיו ולאישיותו של רוג'ר ווטרס יסכימו שלאחר פרישתו של ווטרס מהלהקה, נשחק באופן ניכר הפן המילולי של פלויד, לכן כנראה שמייסון וגילמור פעלו בחוכמה כשנתנו הפעם למוסיקה לדבר, עם הסאונד המושלם, העצום, יש שיאמרו הבומבסטי, של פלויד הקלאסית, ששולט באלבום לכל אורכו. יש לשער כי אם The Endless River היה יוצא ב-1976, נניח, ייתכן והיה נחשב כעוד פנינה נצחית בשרשרת האלבומים הקאנוניים של הלהקה. אבל אנחנו, מה לעשות, כבר באמצע העשור השני של המאה ה-21 ולפעמים יש תחושה שמדובר באלבום שמשחק ב "חבר את כל הנקודות בקו וקבל אלבום של הפינק פלויד" או ביצירה של להקת פרוגרסיב מוכשרת, שמגישה סימולציה יפה, חיקוי קרוב מאוד למקור של הדבר האמיתי. בכל מקרה, אין שום דבר מפתיע, שנוי במחלוקת או מסעיר מדי באלבום. כולל העטיפה, שנוצרה בפיקוחו האמנותי של אוברי פאואל, ממנהלי חברת Hipgnosis, שעיצבה את רוב הקלאסיקות הויזואליות המזוהות עם הפינקים. יש לשער כי מעריצים אדוקים ישמחו בוודאי לקבל כמעט שעה של ספקטקל מוזיקלי פלוידיאני טיפוסי, שמחליק לתוך האוזן כמו שרגל עייפה מחליקה בסוף היום לתוך נעל בית ישנה וחמימה. לציניקנים, שמחפשים חידושים והמצאות, מומלץ להדיר את אוזניהם מ-The Endless River, שאמנם לא מייצר שום קלאסיקה ברמה של האלבומים הטובים ביותר של פינק פלויד, אבל בהחלט מגיש מחווה מרגשת ומכובדת לקלידן המנוח והנחבא אל הכלים שבמבט לאחור, היה ללא ספק אדריכל סאונד מרכזי בפינק פלויד, עובדה שמורגשת היטב לכל אורכו ורוחבו של The Endless River.

מודעות פרסומת

"תעשיית המוזיקה-כך זה עובד" – ספר חדש! על מוזיקה!! בעברית!!!

20130629_171348

כבר קבלנו כאן על כך שמדף ספרי המוזיקה בעברית הוא דל מדי. כך שכמעט כל ספר שיוצא כאן בשפת הקודש ועוסק ברוק, פופ, ראפ או ביוגרפיה של אמן הוא הראשון מסוגו. אם זה ספר העוסק ברוק מתקדם פרי עטו של אורי ברייטמן, בהיפ הופ בישראל של ד"ר אורי דורצ'ין או בחייו ויצירתו של דייוויד בואי (בעריכת עודד היילברונר). ועכשיו מצטרף לרשימה הקטנה והמבורכת ספרו של אלון דלח, מנהל אולפני "צוללת" הוותיקים בתל אביב (יחד עם אלדד ברמן), שסוקר ב-128 עמודים, כתובים בבהירות ובשפה שווה לכל נפש, כמעט את כל מה שמוזיקאי מתחיל בישראל צריך לדעת לפני שהוא פוצח בקריירה אמנותית וטרם יגיע לשלב "הכאפה המצלצלת" ( (C) הדג נחש ). איך להתחיל עבודה על אלבום? מה תפקידו של מפיק מוסיקלי? איך להפעיל קשרים בתעשייה?  איך להפיץ את המוזיקה? ומה עם הזכויות? על כל השאלות האלה והרבה יותר יש תשובות בספר, מזווית ראייה של איש מקצוע שראה (ושמע) לא מעט בשני העשורים האחרונים. למוזיקאים וותיקים עם הרבה קילומטרז' בביזנס, רוב העצות בספר יכולות להיראות מובנות מאליהן או קומון סנס פשוט, אבל למי שרק מתחיל את דרכו בג'ונגל המוזיקלי יש בספר הקריא והמועיל הזה הרבה נקודות למחשבה, ליישום ולביצוע.

"תעשיית המוזיקה – כך זה עובד. המדריך לאמן ולמנהל"

מאת אלון דלח

חממה ספרותית, 128 עמ'.

הספר בפייסבוק

לרכישה אונליין

פינת הביזאר: רוק מתקדם בספינת שעשועים

נתקעתם בלי תעסוקה בחול המועד פסח? חרדים מהפקקים בכביש 4? מחפשים דיל של הרגע האחרון? למה שלא תירשמו להפלגת ספינת התענוגות האולטרה-מפנקת MSC Poesia, שיוצאת מפורט לודרדייל, פלורידה ועוברת גם באיי קיימן ובג'מייקה. אבל זו לא סתם הפלגה, זהו "קרוז אל הקצה". מזכיר לכם משהו? נכון, זה רפרנס ישיר לאלבום Close to the edge של Yes. למה? כי מדובר ב"הפלגת פרוגרסיב רוק" עם הופעות של אושיות ז'אנר כמו (הפתעה! הפתעה!) Yes וגם הסופרגרופ U.K וגם סטיב האקט (אקס-ג'נסיס) וגם הלהקה של קארל פאלמר מ-ELP וגם טנג'רין דרים, נקטאר ועוד. אז אם בא לכם לשמוע את Firth Of Fifth בזמן שאתם מורחים שמן שיזוף על הדק העליון, להתענג על Roundabout מלווה את שקשוק הז'יטונים בקזינו או ליהנות מסולו תופים של 134 דקות בעוד אתם לוגמים מרגריטה קפואה ומביטים, שלובי זרועות עם בן/בת זוגכם אל מרחבי האוקיינוס, לחצו כאן להרשמה. אגב, ההפלגה יוצאת היום. ושרק יהיה פסח שמח, כשר ומתקדם לכולנו.

הספינה

 



Cruise To The Edge

yes_slide

בונוס: ואם, מאיזושהי סיבה, עדיין בא לכם לצאת לשיט בספינת תענוגות, קראו את הספר המעולה הזה ותרדו מהרעיון לתמיד. חג שמח.

A Supposedly Fun Thing I'll Never Do Again

A Supposedly Fun Thing I'll Never Do Again