Tag Archive | Grateful Dead

להסתדר בטור! – טיפים למוסיקאי הישראלי בסיבוב הופעות בארה"ב (ובכלל)

לכותב שורות אלו יש (חוץ מנטיה תמוהה לכתוב על עצמו בגוף שלישי) נסיון מה בהופעות מעבר לים. ברם, בחודש האחרון יצאתי (היי, גוף ראשון! טוב שחזרת) לסיבוב הופעות בארצות הברית, שכלל שמונה הופעות בחמש מדינות תוך שבועיים. וכמי שכבר שמע בחלחלה על הרכבים ישראלים שחזרו מסיבובי הופעות בחו"ל והם חולים, רעבים, מסוכסכים, מדוכאים ומרוששים, חשבתי שיכול להיות מועיל לחלוק עם קוראי הבלוג כמה מהתובנות שנצברו בשנים האחרונות. אם זה יעזור ולו למוסיקאי אחד לעבור את החווייה בצורה חלקה ונעימה יותר, דיינו. תגובות, הערות ותוספות תתקבלנה בברכה.

20151211_103900

תגיעו מוכנים ותאמו ציפיות

הצלחה של טור בחו"ל תלויה הרבה מאוד בפרטים הקטנים. קודם כל, תגדירו לעצמכם מה מטרת הסיבוב: לצבור חוויות? להיחשף לקהל חדש? לגבש את הלהקה? לבקר סוף סוף ב-Primark? אולי בכלל להרוויח כסף?!? טוב, אחרי ההפוגה הקומית הזו, בואו נדבר על מה שחשוב.

  • חשבו מראש את ההוצאות מול התקציב שיש ברשותכם ורווחים עתידיים. לא נעים להיתקע בקלארקסון, קנטאקי ביום שבת בלילה, בלי כסף לסיגריות או למקום לישון בו.
  • בדקו מראש מה הציוד והמפרט הטכני בכל מקום בו אתם מופיעים. לא כיף לצאת לחפש סטנד למיקרופון בפרברי בולטימור בחושך, חצי שעה לפני הופעה.
  • ודאו מראש דרכי הגעה לכל מקום. הארץ שאתם נמצאים בה היא כנראה גדולה יותר מישראל, יש בה יישובים שונים בעלי שמות דומים או אפילו אותו שם, והמרחקים גורמים לכל תיקון טעות קטנה בניווט (יצאתם ביציאה 13 במקום 12 על ההייוויי) לגזול מכם הרבה זמן יקר.
  • נסו להתקמבן מראש על דילים (טיסות, מלון, אירוח, רכב, אוכל) ובקיצור: נסו לדעת כמה שיותר על הטור שלכם לפני שתצאו אליו. עדיף לתכנן בשקט בבית מאשר לאלתר במקום לא מוכר, עייפים ותחת לחץ זמן.

20151220_130813

תוודאו שזה באמת מתאים לכם

  • מסוגלים לעמוד בטיסות ארוכות, עם קונקשנים מבאסים במקומות מדכאים והמתנות של שעות בשדות תעופה קטנים?
  • אין לכם בעיה לישון על כל דבר, ממיטת קינג סייז במלון במנהטן ועד למזרון מתנפח בבייסמנט מעופש בלונג איילנד?
  • אתם אוכלים הכל ולא בררנים בענייני אוכל (בשר, גלוטן, שומן, לא כשר, פאסט פוד) ?
  • אתם מסוגלים לפרוק ולהעמיס חזרה ציוד חשמל, אביזרי סאונד, כלי נגינה ומזוודות כמה פעמים ביום לתוך חללים קטנים במיוחד – ואז להידחס ביניהם?
  • אין לכם רגישות מיוחדת למזג אוויר קיצוני? (כמו מעבר בין 4- במינסוטה ל-20 מעלות באטלנטה, תוך 4 שעות)
  • אתם מסוגלים, אחרי כל זה, לנגן את אותם השירים, ערב אחרי ערב, באותה התלהבות ומקצועיות כמו בפעם הראשונה?

סימן שאתם מוכנים. צאו לדרך.

20151221_130951

תהיו מקצוענים

כמי שמגיעים מארץ החפיף והחרטא, הקומבינה, העוקץ , ה"סמוך עלי" וה"יהיה בסדר", כל הקונספט של מקצוענות יכול להיראות זר ומוזר לכם. אבל כדאי שתתרגלו אליו מהר.

תגיעו בשעה הנקובה לסאונד צ'ק. נגנו במסגרת חלון הזמן שהוקצב לכם. נגנו טוב ומהודק (הלהקה שלפניכם והלהקה שאחריכם ינגנו ככה). הודו לצוות המקום וללהקות שהופיעו אתכם. הודו לקהל – גם אם הוא מונה 8 אנשים כולל ברמנים. ציינו איפה אפשר לשמוע או לקנות את המוסיקה שלכם. תכינו סטיקרים וכרטיסי ביקור. והכי חשוב: לכו לישון וקומו בשעות הגיוניות. לא מעט להקות התפרקו אחרי יום חיפושים בעקבות חבר הרכב שהחליט לבלות את הלילה מחוק בבר מזדמן, בשיטוט בעיר, ליד באנג גדול מימדים בדירה של חבר או במיטתה של איזו נערה מקומית. כלל ברזל: כשיש הופעות – אין יציאות. תשמרו את זה לימים הפנויים שלכם.

תהיו נחמדים

כבדו את מנהגי המקום. בררו איך קוראים לאיש הסאונד. תקשרו איתו באופן מקצועי. הודו לו מעל הבמה בסוף ההופעה. יש סבירות שגם הוא מנגן בלהקה ושיצא לו כבר להגביר הרכבים קצת יותר משמעותיים מזה שלכם. קללות, פשיטת בגדים, שתיה ועישון על הבמה במהלך הופעה כבר לא נתפסים ברוב האולמות בארה"ב כמשהו סקסי במיוחד במקרה הטוב וכמשהו שעשוי להכניס אתכם לצרות במקרה הריאלי. אתם לא ג'ים מוריסון ולא סיד וישס. תשאירו רושם טוב ותגרמו לאנשים מסביבכם חשק לראות אתכם שוב.

20151218_121012

עיזרו זה לזה

כמה טריוויאלי, ככה נכון. הופעה היא סוג של מסע אלונקות, שיכול לעבור בסבבה אם כולם נותנים יד, או כתף. תמיד תהיו הראשונים לסחוב. עזרו גם למתופף המסכן לקפל ציוד. בכלל, תתייחסו לציוד כאילו הוא רכוש משותף של כולם, יעני- כולם סוחבים הכל ואין "שלי-שלך". יחד עם זאת, דעו לתת ספייס אחד לשני. כי אפילו מוסיקאים יפים, כשרוניים ומגניבים כמוכם הם אנשים שיכולים להימאס לפעמים. תמכו נפשית אחד בשני, ומצד שני גם השאירו פתח למרחב אישי, כי כל אחד זקוק לזה מדי פעם. אפילו הבסיסט.

כאן זה לא ישראל. אל תתחכמו.

  • לא עם צוות המטוס
  • לא עם אנשי ביקורת הדרכונים
  • לא עם פקיד ההגירה
  • לא עם בעל האולם והפרומוטר
  • בטח שלא עם שוטרים, פקחים ואנשים במדים למיניהם. אלא אם כן חותמת שחורה בדרכון ואיסור כניסה למדינה בעשור הקרוב מחרמנים אתכם עד כדי איבוד שליטה.
  • לא עם כתבים ומראיינים. תחסכו מהם את ההומור הישראלי ואת הבדיחות הפנימיות של הלהקה. תבואו מוכנים. דברו קוהרנטי, ברור, ממוקד. בכל מקרה, השתדלו לבחור את חבר הלהקה עם השליטה הטובה ביותר באנגלית לצורך ראיונות.

20151220_134619 

ועוד כמה נקודות למחשבה…

  • בנו סט ליסט (רשימת שירים) מראש, אבל תתכוננו גם לשנות אותה מהופעה להופעה, לפי תגובות הקהל
  • תעבדו מראש על דברי הקישור בין השירים (אם בכלל צריך אותם). אל תשאירו את זה לאילתור, בטח לא בהופעות הראשונות.
  • הקפידו על פרסום מראש. פייסבוק, מיילינג ליסט, ויז'ואלס, פוסטרים, לוגו להקה, שימו מוסיקה שלכם אונליין וכל דבר אחר שעשוי לדחוף אתכם קדימה ולהקל על הקהל למצוא אתכם.
  • אמריקאים אוהבים לפרגן למוסיקה שהם שומעים ואוהבים. חישבו על מרצ'נדייס: חולצות, כובעים, תיקים, תקליטים ודיסקים, קונדומים, כרטיסי אשראי וארונות קבורה ממותגים (שלושת האחרונים תקפים רק אם ללהקה שלכם קוראים KISS). יכול להיות שיהיה לכם יותר קל לייצר אותם בארץ היעד או לשלוח אותם לשם מבעוד מועד, כדי לא לסחוב סתם משקל מיותר.
  • חישבו על נחיצותו כל דבר שאתם לוקחים איתכם ונסו לטוס כמה שיותר קל. מה שלא יורה – שיישאר בבית. אחרת תחוייבו במשקל יתר כשתטוסו ותזדקקו לכמה חודשים של טיפול בבעיות גב כשתחזרו.
  • חדדו את יכולות המינגלינג שלכם. צרו קשרים, קבעו פגישות, דברו ושוחחו עם כל אחד, קחו ותנו כרטיסי ביקור. מי יודע מה יכול לצאת מזה בעתיד.
  • אל תלכלכו על אמנים אחרים. בטח לא על אמנים ישראליים. שמרו את האבחנות האישיות שלכם לעצמכם, גם כי זה לא מקובל בארצות ניכר וגם כי Karma is a bitch, yo.
  • הישארו צנועים ודעו את מקומכם. גם אם אתם כוכבי-על בלבונטין, בבוקסא או בצימר, באירופה – ובמיוחד בארה"ב – אתם עוד טיפה קטנה בים המוסיקה המקומי. תתנהגו ככה. אפשר לתת את השואו המגלומני של הלייף על הבמה – ועדיין להישאר צנוע וחביב מחוץ לה (שמעת, בונו?)
  • אל תתכננו לו"ז צפוף מדי. תשאירו זמן לאגור כוחות, לישון, לעשות כביסה ולחפש את הפדאל היקר של הגיטריסט ההיסטרי בבקסטייג' המבולגן של האולם שהופעתם בו אתמול בערב.
  • אל תתנשאו על הצוות הטכני – נסו ללמוד מהם. יש סיכוי טוב שחלקם נמצאים בביזנס עוד מלפני שאתם נולדתם, הם מכירים את הציוד שלהם יותר טוב מכם והם כבר הגבירו כמה להקות טיפה יותר גדולות מכם.
  • למרות הפיתויים, נסו לאכול בריא. קשה לעמוד בפני המבורגר בשתיים בלילה אחרי הופעה, מאתגר להימנע מבייגל ולאטה על הבוקר או מצלעות ברביקיו, דלי צ'יפס וחבית קולה בצהריים, אבל תעשו את המיטב. זה ישתלם בהמשך הטור. אנשים נוטים לחטוף מחלות בסיבובי הופעות, משפעת ומיגרנה ועד שלשולים, עצירות, דלקת ריאות ושיעול טורדני. נסו לאכול מזון שנותן לכם אנרגיה ובוזמנית מרחיק מכם את כל המרעין בישין שלעיל.

20151220_220111

זהו, דיברנו מספיק. עכשיו צאו לדרך ו…תנו למוסיקה לדבר. בהצלחה.

2015-12-20 16.38.55ליבינג רום-1

מודעות פרסומת

45 שנה אחרי, השושנה עדיין פורחת.

בדיוק היום לפני 45 שנה הוציאו גרייטפול דד את American Beauty, אחד מאלבומי האולפן הטובים ביותר שלהם, שכולל כמה משיריהם המוכרים ביותר ואת העטיפה האייקונית עם השושנה (ורד בעצם) ששמה כשם האלבום. אחד מהשירים הבולטים באלבום, גם למי שלא ממש בקיא ביצירתם של ג'רי גרסיה וחבריו, הוא Friend Of The Devil, שהפך די מהר, יחד עם האלבום כולו, לקלאסיקה אמריקאית מוערכת ומשפיעה, שהדיה נשמעים היום בבהירות בקרב כמעט כל הרכב אמריקאי שאוחז בגיטרות ומשלב רוק, פולק, בלוז, בלוגראס וקאנטרי. הנה כמה ביצועים מעניינים ל-Friend of The Devil.

המקור: גרייטפול דד, 1970.

איש הקאנטרי לייל לאבט (אקס-ג'וליה רוברטס, זוכרים?) תרם פרשנות משלו ל- Deadicated, אלבום המחווה לדד שיצא בשנת 1991.

בוב דילן, ששיתף פעולה עם הדד בסיבוב הופעות מיתולוגי בשנת 1987, בגרסה חיה משלו.

טום פטי מרבה לבצע את השיר בהופעותיו בשנים האחרונות.

Counting Crows נותנים פרשנות רגשנית ויפה לשיר:

ויש גם גרסה עברית! מתוך פרוייקט המחווה לגרייטפול דד (שאפשר לשמוע ולהוריד כאן), פרי תרגומו של החתום מעלה.

ועוד אחת בעברית – אקוסטי באולפן:

ואם עדיין לא התוודעתם לקטלוג האדיר והעשיר של גרייטפול דד, American Beauty הוא בהחלט אחד המקומות הראשונים להתחיל. שבוע טוב!

The Promised Land – פרוייקט גרייטפול דד בעברית

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי משימה לא פשוטה: להקליט אלבום ובו ביצועים בעברית לשירי הלהקה המיתולוגית ביותר בהיסטוריה של הרוק. מאותו רגע, הקארמה התחילה לעבוד שעות נוספות. מי ידע שאפגוש, די במקרה, מוסיקאי נפלא בשם עמי יארס שהפך לחבר טוב ולשותף מלא ביצירה. מי ידע שיש כל כך הרבה מוסיקאים אדירים שאוהבים את הדד שיבואו לנגן (נעמן שדמי, אבשה אילן, גון אמיר, ג'ייסון רייך) ושמעצבת מדהימה (עדי רמלר) תעשה לנו אימג'ים מעולם אחר. מי חשב שהדד יודיעו, ביום של סיום המיקסים, על איחוד לכמה הופעות אחרונות לרגל 50 שנים לייסודם. שמרטין סקורסזה יכריז על סרט דוקומנטרי חדש על הלהקה. שמאות אלפי כרטיסים ייחטפו תוך כמה דקות ושההתעניינות בהרכב, שהתפרק לפני 20 שנה, תרקיע שחקים ב-2015. ומי חלם שהסינגל הראשון מתוך האלבום ייכנס לפלייליסט של גלגל"צ.


אני שמח לחלוק איתכם את The Promised Land, אלבום שנעשה באהבה ובחברות, שמחכה שתשמעו אותו. החלטנו לא לבקש תמיכה כספית מ"ההמונים" דרך הפלטפורמות המוכרות, כדי לעשות דברים בזמן שלנו וכמו שצריך, בלי לחצים ותכתיבים. האלבום נמצא להורדה בבאנדקמפ, במחיר יותר זול ממנה שווארמה עם פחית קולה – והרבה יותר בריא לגוף ולנשמה.

וכמו שג'רי גרסיה אמר פעם:

When we're done with the music, it's yours. You can have it

הארץ המובטחת – להורדה כאן:

The Promised Land – פרוייקט גרייטפול דד בעברית

בשנתיים האחרונות עבדתי, יחד ידידי עמי יארס ושלל מוזיקאים מוכשרים ומסורים אחרים, על פרוייקט מיוחד מאוד, שכולו מחווה לאחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. להקה שהיא תופעה תרבותית, אייקון אמריקאי ומקור השפעה והשראה חי ונושם למיליונים ברחבי העולם.
השנה ימלאו 50 שנה להקמתה של הגרייטפול דד ו-20 שנה למותו של ג'רי גרסיה, אחד האמנים והאנשים המיוחדים ביותר שיצאו מיבשת אמריקה.

בקרוב יצא אלבום ובו שירים של הגרייטפול דד וגרסיה שתורגמו לעברית באהבה ובתשומת לב מרובה. האלבום נוצר באישור ובתמיכת תאגיד הגרייטפול דד בסן פרנסיסקו. הנה השיר "נטע", (במקור Bertha), הסנונית הראשונה מתוך הפרוייקט.

הדליפה הגדולה

פורסם, בעריכה קלה, ב"עכבר העיר" / הארץ אונליין

מדונה - כלבה שלא מתנצלת

מדונה – כלבה שלא מתנצלת

"זהו סוג של טרוריזם" אמרה מדונה לפני כשבועיים, בהתייחסות לאירועי הזמן האחרון. לא, היא לא התכוונה לרצחנות של דעאש או של בוקו חראם, גם לא לטבח האזרחים בסוריה או אפילו למתרחש באיזורנו, אלא  – שומו שמיים – לדליפת אלבום שלם שלה לרשת לפני המועד המתוכנן. כיום, כשכל הפרדיגמות המוכרות שהתלוו לתהליך הוצאת אלבום לשוק מתפוגגות מול הזמינות והכח האדיר של הרשת, אפילו לאייקון כמו מדונה מותר להיות פרנואידית ולהשתמש כלפי מדליפי המוסיקה שלה בביטויים שבעבר היו שמורים לרוצחים בני עוולה. ואולי הגברת לא ממש תמימה ופגיעה כמו שזה נראה? האמת היא שהיום מאוד קשה לברר האם דליפת אלבום היא תקלה חמורה בתהליך השיווק או דווקא ההיפך- תרגיל יחצ"ני מבריק, שנועד למשוך תשומת לב דווקא לאלבום שלך בתוך כל הג'ונגל הסבוך ורב המתחרים של הפופ העולמי. עם דליפת Unapologetic Bitch לרשת, מיהרה המדונה להכריז כי מדובר בסקיצות לא גמורות (למרות שלאוזני כותב שורות אלה הכל שם דווקא נשמע מהוקצע ומלוטש לחלוטין) והוציאה, כמעין תגובת נגד לפשע האיום את Rebel Heart, מיני-אלבום ובו שישה שירים חדשים, שעליהם היא חתומה כמוצר מוגמר ושלם. רשלנות בהפקה או גאונות שיווקית? ימים יגידו. אם עד כניסת האינטרנט לתמונה, הדלפת אלבום לא גמור לשוק היתה מלאכה קשה ומסובכת עד בלתי אפשרית, הרי שהיום, עשרות האנשים המלווים מקרוב כל פרוייקט של אמן מסדר הגודל של מדונה, הם מדליפים בפוטנציה. כל מה שצריך זה מעט תעוזה וחיבור מהיר לרשת – ותוך שניות יכולים כל העולם ואחותו להתרשם מה"סקיצות הלא גמורות", המיקסים הראשוניים, ההקלטה מחזרה או הדמו-שלא-חשבת-אפילו-לשחרר. קצת יותר פשוט מלסחוב עשרות גלילי סרט הקלטה כבדים דרך מערך האבטחה של אבי רוד ואז להדפיס מהם תקליטי ויניל (אם הייתם רוצים להדליף אלבום של הביטלס, למשל, בשנות ה-60').

בוב דילן - הפלא הלבן הגדול

בוב דילן – הפלא הלבן הגדול

האמת היא שכבר בשנות ה-70' היו אמנים רבים מודעים לפוטנציאל הדליפה והתמודדו איתו בדרכים שונות. הגרייטפול דד הלכו, כהרגלם, נגד הזרם ואיפשרו למעריצים להקליט את הופעותיהם באופן חופשי, מה שלא רק שלא פגע בהכנסותיהם, אלא דווקא יצר גרעין קשה ונאמן של מעריצים אדוקים שהלכו אחרי ההרכב לכל הופעה והביאו את ג'רי גרסיה וחבריו לראש טבלת מכירות הכרטיסים בארצות הברית במשך תקופות ארוכות. אירוסמית' שיחררו ב-1978 אלבום בהופעה חיה שנקרא Live Bootleg שבעיצובו הגרפי חיקה את עטיפות הקרטון המינימליסטיות של ההקלטות הלא חוקיות שהסתובבו אז בשוק, פרנק זאפה הוציא, בתחילת שנות ה-90' את סדרת הדיסקים Beat The Boots ובה הקלטות מהופעות חיות שלו, כדי להילחם במתעדים הלא חוקיים ולגרום לכספם של מעריציו לזרום לכיס הנכון.   כך עשה גם הבלוזיסט האירי המנוח רורי גלאגר, כששיחרר סדרה של שלושה דיסקים מהופעות חיות, כדי לייצר תחרות רשמית לשלל ההקלטות הבלתי חוקיות שדלפו מהקונצרטים שלו. אבל כל זה היה אז והיום זה היום: המונח Release Date, תאריך יציאת אלבום, איבד כבר את משמעותו בתוך ים הריליסים האינטרנטיים הרשמיים והפחות רשמיים, הרמיקסים והגרסאות ואמנים נדרשים ליצירתיות שיווקית של ממש כדי לקדם את המוצר החלדש שלהם באפקטיביות הרצוייה. אליל האר'אנ'בי האניגמטי ד'אנג'לו הלך בעקבות המהלך החלוצית של ביונסה מסוף 2013 ושיחרר את האלבום החדש והמצופה שלו, הראשון מזה 14 שנים, בהפתעה גמורה לפני כשבועיים. גם ת'ום יורק, נאמן למסורת החדשנות השיווקית של רדיוהד, זרק לפני כשלושה חודשים אלבום חדש להורדה (בתשלום) בפרוטוקול שיתוף הקבצים BitTorrent, אלבומה האחרון של כוכבת הקאנטרי-פופ טיילור סוויפט עלה להאזנה ברשת (תחת כותרת מסתורית בצרפתית) כמה ימים לפני יציאתו הרשמית ונראה שזוהי רק תחילת עידן הריליס כסטארט-אפ דיגיטלי ופתרונות קריאיטיביים רבים עוד לפנינו.

אירוסמית' - בוטלג חי

אירוסמית' – בוטלג חי

בהנחה שיש מקרים שבהם מדובר אכן בהדלפה נגד רצונו של האמן ובניגוד לאג'נדה של חברת התקליטים, יש כמה נקודות תורפה שמהן יכולה ההקלטה לדלוף: החל מאולפן ההקלטות, שם יכול חבר להקה, מפיק, טכנאי או עוזר כלשהו לשים יד על הקבצים, דרך פרומואים שנשלחים, לפני שחרור האלבום לאנשי תעשייה, עיתונאים ומבקרים שלא עומדים בפיתוי וכלה ברשתות ההפצה הדיגיטליות ובמפעלי הדפסת הדיסקים שגם מהן יכולה לצאת הרעה. ומה קורה בעניין אצלנו בארץ? "קשה לי להאמין שבישראל עניין דליפת אלבומים הוא אישיו בכלל" אומר עידן אלעד, מוסיקאי וותיק והבעלים של אולפני "סיגנל" בתל אביב. "בניגוד לכסף הגדול והתעשייה המפותחת מעבר לים, כאן השוק הוא כל כך קטן וההיכרות האישית בין האמנים ובעלי האולפנים כל כך אינטימית, שלא נראה לי שיש בכלל תופעה כזאת או שמישהו ייקח על עצמו את הסיכון. ובכלל, כמה ישראלים כיום יושבים בבית וכוססים ציפורניים בציפייה מתוחה לאלבום רוק או פופ ישראלי חדש שיש דחיפות כזו, או שבכלל שווה למישהו להדליף להם אותו לפני הזמן? אולי התחום המוסיקלי היחיד בארץ ששווה להדליף בו משהו, הוא במוסיקה הים-תיכונית".

נתנו למעריצים להקליט: גרייטפול דד

נתנו למעריצים להקליט: גרייטפול דד

מהבוטלג המסחרי הראשון (בוב דילן, 1969) ועד לטרוריזם שמייחסת מדונה לדליפת אלבומה החדש, הקהל תמיד רצה ותמיד ירצה לטעום מהפרי המוסיקלי האסור. רק שהקהל של 2015, המחובר בוריד לאינספור ערוצים דיגיטליים מהירים, הוא חסר סבלנות יותר מאי פעם, רוצה הכל מהר ועכשיו ולא יודע לדחות סיפוקים. הוא רוצה את האלבום החדש של מדונה אתמול. ולא אכפת לו אם המיקס עדיין לא מושלם והמאסטרינג לא בדיוק ב-Level הנכון. הרי בינינו, בכל מקרה רובנו נשמע את האלבום הזה ביו טיוב בגרסת MP3 מעוכה, חתוכה ומכווצת, אבל זה, לצערנו, כבר טרוריזם מסוג אחר.

מתופף אסיר תודה

mickey-hart

מיקי הארט היה המתופף (אחד מתוך שניים) של הגרייטפול דד המיתולוגית. כמו לא מעט מתופפי רוק אחרים (סטיוארט קופלנד, מיק פליטווד, ג'ינג'ר בייקר) גם הוא יצא לקריירת סולו שכללה חקר השפעות אפריקאיות ושילוב מקצבים אקזוטיים וכלים עממיים בתוך הקונטקסט הרחב של מוסיקת רוק. ב-22 באוגוסט הוא יופיע בירושלים עם הלהקה שלו. לא מומלץ לצפות לג'אמים בלוזיים-פסיכדליים נוסח להקת האם, אלא לסגנון שנוטה יותר למוסיקת עולם, פופ אתני, דאנס ואמביינט. תחשבו על שילוב בין פול סיימון של Graceland, פיטר גבריאל ויורית'מיקס.

כאן תוכלו להקשיב לקטעים מתוך האלבום החדש של הארט, Superorganism, שיוצא ב-13 באוגוסט.

SUPERORGANISM

 

The Notorious D.E.A.D – הקשרים הנסתרים בין הגרייטפול דד והיפ הופ

אין מה לחפור כאן יותר מדי על הגרייטפול דד, אולי אחת הלהקות המתועדות ביותר בהיסטוריה. בטח זו שקיימות הכי הרבה הקלטות שלה בהופעה. אם אתם מעריצים שרופים שלהם (יעני Deadheads) אתם בטח חברים כבר בקבוצת הפייסבוק הישראלית, מקשיבים לתוכנית הרדיו המוקדשת להם ב"קול הקמפוס" ומבקרים לא מעט באתר הזה.
רק נגיד כאן שבמשך כ-30 שנות קיום הצליחו ג'רי גרסיה וחבורתו לשנות כמה סדרי עולם בתעשיית המוסיקה, ביחס שבין אמן לקהל, בקונספציות שיווקיות – ובדרך גם לנגן הרבה מוסיקה נהדרת ששואבת מפולק, קאנטרי, בלוז, בלוגראס, רוקנרול, ג'אז חופשי, פסיכדליה, מוסיקה ערבית ועוד מכל הבא ליד.
"אבל איך אתה יכול לאהוב גם את הדבר הזה וגם ראפ"? שואלים רבים. האמת, אם היתה לי תשובה הייתי כותב אותה פה. אני לא בטוח שצריך לחשוב על תשובה. מה שכן, למוח יש נתיבים משלו והוא תמיד מחפש הקשרים. אז בניגוד להרכבים כמו הסטיב מילר באנד, לד זפלין, אירוסמית' או סטילי דן, הדד אף פעם לא היו להקה שמפיקי היפ הופ וגרוב הירבו לסמפל. ובכל זאת, בשנים האחרונות שמתי לב לכמה הקשרים מעניינים של הדד עם עולם ההיפ הופ ויש לי את העונג להביא אותם כאן לפניכם. תיהנו.

הסימפולים
השיר Knock של הראפרית הנפלאה Jean Grae (תושבת ניו יורק, ילידת דרום אפריקה, בתו של פסנתרן הג'אז החלוצי Abdullah Ibrahim, המוכר גם בשם Dollar Brand) בנוי על סימפול מהשיר Help On The Way מתוך האלבום Blues For Allah של הדד.

די ג'יי Wick-It מנאשוויל יצר גרסה מצויינת שמחברת את "שייקדאון סטריט" של הדד עם "טריפל טראבל" של הביסטי בויז לטרק של הנאה צרופה.

והנה די ג'יי מניו יורק, שהושיב את הנוטוריוס ב.י.ג על ביטים שנוצרו מסימפולים של הדד:

האיזכור
לא אחר מאשר Jay-Z נתן קרדיט (בהיפ הופ קוראים לזה Props) לחבר'ה, בלהיט Encore, מתוך האלבום השחור שלו מ-2003. הראפר הצנוע שנוהג לכנות את עצמו Jay Hova משווה את עצמו ל"גרייטפול דד של הראפ" כבר בשורה החמישית של הבית הראשון.

I'm young H.O
Rap's Grateful Dead
Back to take over the globe
!Now break bread

איזכור 2: גנגסטא ראפ

בשנת 1991 תקף הרכב הגנגסטא ראפ הזועם מיוסטון טקסס, Geto Boys את תעשיית פרסי המוסיקה האמריקאית ובמיוחד את טקס פרסי הגראמי, בטענה שכל הפרסים הולכים לאמנים אמצע-הדרך זקנים, לא רלוונטיים ובעיקר – לבנים. הדד מוזכרים בשיר לצד אלביס פרסלי וכוכבי הקאנטרי ריבה מקינטייר וג'ורג' סטרייט. הנה הקטע הרלוונטי:

!and the winner is George Strait! for best female vocalist, Reba Mcintyre"
!most appearances made after death, Elvis Presley
,The king couldn't be here due to illness
"!So to accept his award on his behalf, we have Grateful Dead

איזכור 3: דרייק!

תחילת 2017. דרייק, הראפר הכי פופולרי בעולם כרגע,מוציא אלבום חדש. בשיר Lose You הוא מזכיר שלושה מחברי הגרייטפול דד. מעניין אם הילדים יטרחו לבדוק למה הוא מתכוון בשורות האלה:

,I’m just takin’ what God will give me
,Grateful like Jerry, Bob and Mickey

!Better attitude, we’ll see where it gets me

והשיר עצמו כאן (ספוטיפיי)

https://open.spotify.com/embed/album/1lXY618HWkwYKJWBRYR4MK

ועוד איזכור אפשרי:

יכול להיות שהראפר Method Man מצטט, סביב 03:35 את השורה Ashes To Ashes They All Fall Down מהפזמון של Throwing Stones של הדד? אתם תחליטו.

ובאותו אלבום, כמה שירים אחר כך, שוב, Method Man מצהיר:

,Time to walk my Labrador"
,Livin' out my dreams, at the same time shatter yours
,Code Red, fill 'em full of lead
,Grateful Dead live from Hempstead
,Tiger Kung Fu know the ledge
"!Check the full fledged knucklehead

ב-01:48. צ'ק איט אאוט:

גם הסופרגרופ La Coka Nostra מצהירים שהם מעשנים עם הגרייטפול דד בשירם המעושן High Times. כאן ב-01:45.

העטיפה

אם לשפוט לפי מילות שיריו, הראפר המנוח Proof לא היה ממש ילד פרחים. לכן, רבים הופתעו שלאלבום הסולו הראשון (והיחיד) שלוף הוא בחר לקרוא Searching For Jerry Garcia. אבל מסתבר שגם לראפר קשוח, חבר של אמינם מדטרויט יכולה להיות הערכה למנהיג הדד. אפשר לקרוא על נסיבות בחירת השם כאן – בראיון של Proof לרולינג סטון מ-2005. גם אם התוכן לא ממש קשור, לפחות העטיפה של האלבום שומרת על הקו העיצובי המזוהה של הדד.

Searching for Jerry Garcia

ועוד אחת!

בשנת 2011 הוציא הראפר-שהפך-לזמר-קאנטרי-בלוז Everlast, לשעבר מנהיג הרכב הראפ House of Pain (זוכרים את "Jump Around"?) את האלבום Songs of The Ungrateful Living, ששמו מדבר בעד עצמו ועטיפתו אינם מצריכה הסבר למי שבקיא מעט באיקונוגרפיה הויזואלית של הדד. הנה:

Everlast-LCN-Songs_Of_The_Ungrateful_Living-2011-

המיקסטייפ
Keswick הוא די.ג'יי מברוקלין שהוצא לפני כשנה מיקסטייפ בשם Grateful Kez, שבו הוא דוגם שירים של הדד ליצירת ביטים היפ הופיים-גרוביים למהדרין. מאוד חביב. תנו האזנה ואפילו רכישה, אם בא לכם לצ'פר אותו.

ולסיום: הראפ!
The Bridge הם Jam Band מבולטימור, שמנסים, כמו להקות רבות בז'אנר, להמשיך ולשאת את הלפיד שהדד הציתו. מסתבר שאחד הקטעים הפופולריים בהופעות שלהם הוא השיר "Back In '94 (Grateful Dead Rap)" שמשתמש בשמות שירים של הדד כדי לתאר את חוויותיו של בחור, שנחשף לדד בהופעה בפעם הראשונה.

(מילות השיר נמצאות כאן)

 

ספטמבר 2018: הראפר הניו יורקי טאליב קוולי עם פיל לש והפאמילי באנד ומקהלת הארלם, בשילוב נהדר של דד וראפ: Shakedown Street + Get By

 

 

הידעת: הדד עשו ראפ כבר ה-1974 !

הנה קטע נדיר שהקליטו ג'רי גרסיה ומיקי הארט (המתופף של הדד, למי שלא עוקב…) ולא שוחרר בצורה רשמית מעולם. הארט מרביץ פה סוג של ראפ על השיר Fire On The Mountain שכל דדהד מכיר ואוהב. לשיפוטכם.

יש לכם הערות? תוספות? תובנות? אתם מוזמנים לכתוב לבלוג.