Tag Archive | Photos

תמונה אחת שווה: ווילקו במונטנגרו

הנה כמה תמונות מהופעה נפלאה שהבלוג ביקר בה השבוע, של Wilco בפסטיבל SeaRock שהתקיים בעיר הנמל המדהימה Kotor שבמדינת מונטנגרו. צילם: Sergej Zabijako. תודה ל- Ivan Gvido Krivikapic על האירוח.

 

 

 

מודעות פרסומת

רפובליקת בנות

OneRepublic בפארק הירקון, 28.5.2015. פורסם גם בעכבר העיר.

11334213_10152990854602956_1963668622555598600_o

ארבע בנות הולכות מאחורי המבקר, על הדשא רחב הידיים שמוביל אל מעלה הגבעה למתחם ההופעות של פארק הירקון. לפי הקול, אוצר המילים וטון הדיבור הן בנות משהו כמו 14, אולי 16. "אתם יודעות שפעם פעם, בנות היו מראות את הציצי בהופעות? כשהם היו מתלהבות בקהל. ולפעמים הזמרים היו חותמים להם על הציצי?" אומרת האחת והשאר עונות לה "יאללה, לא מאמינות, מאיפה הבאת את זה?!" ומצחקקות בקול גדול. כן, עברו הימים של צרחות משולחות רסן, של נסיעות בטרמפים, של סיגריות גנובות בשירותים או רחמנא ליצלן, איזה ג'וינט או בקבוק מוברח מלא וודקה תפוזים בקצה הדשא. הנוער של היום מתוקתק, מסודר, מגיע במונית או בג'יפ של אמא, מתלהב, אבל לא עושה יותר מדי בלגן, בכל מקרה לא משהו שצריך להעסיק את המאבטחים המשועממים שמסתובבים במתחם די חסרי מעש. וחוץ מזה, כולם עסוקים, כלומר, עסוקות, בטלפון הסלולרי שלהן ובמגוון הפונקציות הגלומות בו: מצלמות פנורמה של הבמה, תופסות סלפי על רקע הקהל, מקליטות הודעות, שולחות בווטסאפ, מעדכנות בפייס או סתם בוהות במכשיר בציפייה לבאות. בכל מקרה, הערב זה הערב של הבנות, שמהוות לפחות 80 אחוזים מ-20,000 מבאי ההופעה. אם אפשר להגדיר אותן בהכללה, אלה הבנות הטיפ-טיפה יותר מתוחכמות של השכבה, אבל לא יותר מדי. יעני, כבר מזמן לא בוואן דירקשן אבל עדיין לא בממפורד אנד סאנס כזה. והמילים הפשוטות-אבל-נשמעות-חכמות של וואן ריפבליק מספיקות כדי למצב אותן ככאלה שמבינות עניין, שיודעות מה איכותי. יש מצב שהן בדרך הנכונה לאהוב מוסיקה טובה, בהמשך, אי שם במורד הדרך. "ממש גן עדן לבנים כאן" מצהיר מישהו לידי וחבר עונה לו: "כן, אבל תראה איזה בנים חננות באו לפה". לגיל הצעיר של רוב הקהל יש לפחות יתרון אחד ניכר: התור לרכישת בירה קצר באופן מחמם לב. הבחורה מההפקה מספרת שחברי הלהקה נמצאים פה כבר מיום שבת ורק היום, כמה שעות לפני ההופעה, הגיעו בכלל לתל אביב. הנטיות הקתוליות של הסולן הביאו אותו לכל המקומות הקדושים, כולל הכנרת וים המלח. וכשהראל סקעת עולה לחמם את העניינים, עם לוק של "הרגע חזרתי מהמכון וככה זרקתי עלי את הטי שירט הראשון שמצאתי", מצהירה הכתבת של פנאי פלוס שהיא מרגישה מה זה מבוגרת לעומת כל הבנות שמסביב. נו טוב, היא מגלה לי שהיא כבר ממש בואכה גיל הזהב, כבר מגרדת את ה-25. וואו. אולי נספר לה רשמים מההופעה של ג'טרו טאל בפארק ב-1986 עם ג'ון מרטין בתור חימום? אולי עדיף שלא. הערב לא עוסקים בפרהיסטוריה אלא בכאן ובעכשיו. ובכאן ובעכשיו סקעת עושה עבודה יפה ומקצועית, אבל לא מקצועית עד כדי חלקלקות, והקהל שר איתו ומקבל אותו בחום ונראה שזו היתה בחירה נכונה מצד המפיקים לאייש איתו את עמדת מופע החימום. בינתיים, בהפסקה, הרמקולים משמיעים את האלבום הלבן של הביטלס. שזה משהו שיצא עוד לפני שחלק מההורים של הבנות בקהל היו בחיים. בקהל, בנות עם חולצות של הראמונס, של מטאליקה, של הביטלס. של הסטונס. מה זה חשוב. הכל מותגים. הכל אותו דבר. הכל הולך.

והנה, בתשע, עולים החברים ועל ההתחלה מפציצים עם המנון האיצטדיונים הראשון מני המון שהולכים לבוא אחריו. עיתונאי מקוסטה ריקה שואל אותי באנגלית: "תגיד, איך היית מגדיר את הסגנון שלהם? כי קראתי בפרסומים שזה אינדי-רוק" וואו, שאלה טובה. נמשיך לתהות עליה בהמשך הערב. בינתיים, הם נשמעים כמו שילוב בין הסאונד של יו טו, בלדות בומבסטיות נוסח קולדפליי, פופ-פולק עשוי היטב מבית מדרשו של ג'יימס בלאנט, כל מיני להקות ניינטיז אלטרנטיביות-לייט שהיינו רואים ב"120 דקות" והגשה קולית שמזכירה את אדם לוין ממארון פייב, עוד להקה שהבנות בקהל היו רוצות לראות בארץ (אני יודע, הקוסטהריקאי עשה משאל דשא קצר וחלק עמי את תוצאותיו) ברם, ככל שההופעה מתקדמת מתברר שלוואן ריפבליק יש כמה דברים שעובדים לטובתם. דבר ראשון: החבר'ה יודעים לנגן, לא יעזור כלום. הם נשמעים כמו להקה אמיתית ולא כמו איזה מוצר מפוברק שהורכב באופן מלאכותי. כל חבר מנגן על כמה כלים, שזה יפה, ותוספות כמו צ'לו, ויולה, ויבראפון, כלי הקשה וגיטרה קלאסית משדרגות את העיבודים ומוסיםות עוד מימד לשירים. הזמר, ריאןן, קלטתי שקוראים לו, יודע לשיר, יודע להופיע, יודע להחזיק קהל ועם זאת לא יוצא משתחצן או פוזאי. בכלל, יש משהו נעים ונגיש בהרכב הזה, אולי זה אופי או האנרגיה הבינאישית, אולי פחות מדי שנים בין גלגלי השואו ביז השוחקים, אבל בכל מקרה  אפשר לקנות את ההתרגשות שלהם מהקהל הישראלי החם והאוהב. הוידאו ארט היפה והירידות לתוך הקהל מספקות את רוב העניין הויזואלי והחברים לבושים כולם בג'ינס וטי שירט שחורה, כך שתחושה של אותנטיות בלתי מתיימרת זורמת מהבמה אל הקהל, שמצידו מחזיר בפרגון ובשירה אדירה לאורך כל השירים כמעט. באמצע ההופעה הלהקה עוברת אל פודיום קטן בצד הבמה וחלק אקוסטי ויפה מתחיל, כשכל הנגנים קרובים זה אל זה, מה שיוצר אינטימיות ומאזן את המנוני האיצטדיונים הגרנדיוזיים שפתחו את ההופעה. נייס טאצ', חברים. בכלל, החלק השני של ההופעה משוחרר יותר, עם קטע סולו פלמנקו של אחד הגיטריסטים, שמקדים את הלהיט המגה-אינטר-גלאקטי "קאונטינג סטארס", עם קאבר חביב ל-What a wonderful world  ועם קריצה לווייט סטרייפס בהדרן. אחרי שעה וחצי של מוסיקה, הפעלות קהל, הרמות טלפונים באוויר וכל הלהיטים שאפשר לסחוט משלושה אלבומים, השואו של וואן ריפבליק מסתיים, עם שלוש הבטחות של הסולן לקהל האקסטטי: לחזור שוב להופיע בישראל, לחזור עם מוסיקה חדשה ואלבום חדש – וגם להוריד כמה קילו עד לפעם הבאה. שאפו – מודעות והומור עצמי תמיד מוסיפים נקודות. האורות כבים. הלהקה מרוצה, הקהל מרוצה, מישהי צועקת לחברותיה ביציאה "וואי, איך בא לי עוד פעם!" וזה בעצם כל הסיפור. 20,000 בני נוער מתפזרים באופן מסודר, רובם עם העיניים כבר בסרטונים שצולמו לפני כמה דקות, משגרים את הדימויים המשוכפלים הזהים אל העולם ועושים את דרכם חזרה לג'יפ של אמא או למונית שאבא נתן להם כסף בשבילה, אולי בלי חתימה על הציצי כמו פעם, אבל לפחות עם קצת שמחה פופית בלב, ובימים טרופים אלה, גם זה משהו.

20150528_192050

תמונה אחת שווה: פיטר האמיל. קולנוע דן. אוגוסט 1983.

Here are some never-before-published photos from Peter Hammill's first ever concert in Israel. Hammill's four shows took place at Kolnoa Dan (Dan Cinema), Tel Aviv, August 1983

כשפיטר האמיל שחוגג החודש 65 שנים להיוולדו, ביקר בפעם הראשונה בישראל, זה היה חלק מתקופה של פריחה מוסיקלית חסרת תקדים שהתקיימה כאן בתחילת-אמצע שנות השמונים. בשעה שמיטב בנינו נלחמו מעבר לגבול הלבנוני, בתל אביב ליבלבה התרבות האלטרנטיבית באינטנסיביות. הליקוויד, הפינגווין וקולנוע דן אירחו מגוון מדהים של אמנים, מהבלוז-רוק של אלווין לי, פיטר גרין ואריק ברדון ועד לניו ווייב של נינה האגן, איאן דיורי, באוהאוס, סוזי והבאנשיז (עם רוברט סמית' מהקיור כגיטריסט), מארק (אלמונד) והממבס (עם מאט ג'ונסון, לימים The The) ועוד. אחת ההופעות הזכורות ביותר היתה זו של פיטר האמיל, איש שליד ההגדרה "אמן קאלט" במילון אוקספורד צריכה להופיעי תמונה שלו. כמו ניק קייב בזמנו, גם האמיל הוא אמן שפופולרי בישראל ללא שום פרופורציה לפופולריות שלו במקומות אחרים בעולם, כולל בבריטניה מכורתו. בארצות הברית, נניח, פרט לכמה שדרני רדיו קולג'ים, האמיל אינו מוכר כלל. ובכלל, במשך כל ההיסטוריה שלו ושל להקתו, ואן דר גראאף ג'נרייטור, זכה האמיל לפופולריות הרבה ביותר ברחבי היבשת האירופית, במיוחד באיטליה וגרמניה. וכמובן, באופן קיצוני, בישראל. באוגוסט 1983 הגיע האמיל לישראל, בביקור ראשון מני רבים שיתקיימו בעשורים הבאים. המעריצים האדוקים קנו כרטיסים לכל שלוש ההופעות שתוכננו והאמיל הוסיף הופעה רביעית, שגם כרטיסיה נרכשו במהירות. ההופעות התקיימו בקולנוע דן, ברחוב הירקון (פינת טרומפלדור) בתאריכים 18, 20, 22 ו-23 באוגוסט.

HammillDan1983-a

להופעה הגעתי עם בן כיתה מהקיבוץ, היינו בקושי בני 15 וכל גיחה לתל אביב, העיר בשחור, היתה אירוע בפני עצמו: הנסיעה בקו 921, הסיבוב הריטואלי כלל חנויות כמו "סאבי" (שם קנינו כפתורים של להקות להצמיד לבגדים), האזנה אינסופית לתקליטים בחנות "בית התקליט" בפינסקר 42, ביקורים ב"אלגרו" בשינקין 10, "אלחוט" באבן גבירול, "גרמופון" בפרישמן ו"פאז" בכיכר מסריק ואולי גם פלאפל בדיזנגוף וסרט בקולנוע "פריז". היינו מסתובבים בעיר הגדולה עם שיער ארוך, מעיל עבודה קיבוצי מהוה בצבע חאקי, ג'ינס קרועים ונעלי בית משובצות של 'דפנה' וסופגים את התרבות העירונית הדקדנטית שמסביבנו מלוא ריאות. בדרך כלל, היינו ישנים בדירה של הקיבוץ ברחוב סירקין, ממש לא רחוק מקולנוע דן וממוקדי תרבות אחרים, מה שהיה יתרון עצום.

HammillDan1983-b

להופעה של האמיל הגעתי חמוש במצלמת הפילם הרוסית הישנה של אבא שלי. להקת החימום היתה ז'אן קונפליקט. היה צפוף מאוד, מזיע ונרגש. הקהל, שרובו לא זכה עד אז לראות את האמיל, פרט לבהייה בצילומים על עטיפות התקליטים, שר איתו את כל המילים והציף את האולם הדחוס בתשואות, קריאות ביניים והפגנת אהבה כללית. האמיל, שנראה בתחילה המום מעט מעוצמת ההערצה, נתן הופעה מדהימה, כשהוא מלווה בנשפן האקסצנטרי דייויד ג'קסון. וכדי לפנק את הקהל, שרובו כאמור קנה כרטיסים לכל ההופעות, רשימת השירים שבוצעו השתנתה מערב לערב. בסך הכל ביצע האמיל כ-25 שירים שונים בארבע ההופעות,  כשהוא מכסה חומרים מתחילת שנות השבעים ועד לשירים מאלבומים חדשים (דאז) כמו Patience  ו- Enter K.

HammillDan1983-c

שנה לאחר מכן, האמיל חזר לישראל. הוא הופיע באמפי ווהל בגני יהושע עם מה שתואר כאיחוד של ואן דר גראאף (אבל לא היה ממש כזה). להקת סיאם (בהרכב: שפירו, גולדמן, פיין, אגבבה) חיממו. יום אחד אולי אעלה תמונות מההופעה ההיא. בינתיים, הנה כמה מלפני 30 שנה, בקולנוע דן, יהי זכרו ברוך.

HammillDan1983-d

לחצו כאן לרשימת השירים שבוצעו בההופעות

אבי עבודי כתב בזמנו ביקורת על ההופעה (לחצו לקריאה באנגלית)

————————————————————-

קולנוע דן כיום

ggg kolnoa dan

The Notorious J.O.N.I – על ג'וני מיטשל והיפ הופ

JONI1

ג'וני מיטשל חגגה 70 השבוע. האמת היא שאפשר להקדיש בלוג שלם רק לה. אבל אני מעריך שלקוראי "59 מילים" יש, אם לא היכרות עמוקה עם פועלה, לפחות שמץ של מושג על גדולתה כיוצרת, מלחינה, תמלילנית, גיטריסטית ואשת חזון, השראה והשפעה אדירה על המוסיקה הפופולרית משנות השישים ועד היום. לא בכדי כתב גרהאם נאש עליה ועליו את השיר הזה ורוברט פלאנט וג'ימי פייג' חשבו עליה כשלד זפלין ביצעו את השיר הזה. אבל ג'וני שימשה ומשמשת עדיין השראה לא רק לרוקרים ואנשי פולק ואינדי, אלא גם למפיקי היפ הופ וראפרים. הנה כמה דוגמאות בולטות:

ג'נט ג'קסון עם קיו-טיפ וג'וני מיטשל – Got 'till It's gone (הפקה: The Ummah)

1997

מסמפל את המנון איכות הסביבה Big Yellow Taxi,  מ-1970, אחד השירים האיקוניים ביותר של מיטשל ושל התקופה. ג'קסון התקשרה למיטשל וקיבלה את אישורה האישי להשתמש בקולה כסימפול בשיר.

 

ליל' דאפ, צ'אב רוק, אד.או ג'י ג'י ופו דיוק – The Rich Get Rich (הפקה: Dialek)

1999

שלושה ראפרי איסט קוסט מיתולוגיים (ועוד אחד אלמוני למדי), על טרק שמסמפל את השיר Edith and the kingpin מתוך האלבום הנפלא של מיטשל The hissing of summer lawns

 

וויז קאליפה עם בי.או.בי – Fuck The Money (הפקה: קנייה ווסט)

2010

שני הראפרים לוקחים את אחד השירים המזוהים, העדינים והרגישים ביותר של גב' מיטשל (River, מתוך האלבום Blue) והופכים אותו לשיר ראפ אישי ומתלבט, שעושה כבוד ל-Hook המסומפל של מיטשל.

 

רוצים עוד ג'וני ? למה שלא תתחילו בלהשיג את כל (חוזר שנית: את כל) האלבומים ברשימה הזאת.

מומלץ מאוד גם לפנות שעתיים ולצפות בראיון הנפלא והמעמיק שהעניקה השנה מיטשל לטלוויזיה הקנדית.

יומולדת שמח!

JONI3

אלף תמונות שוות: Jessica Lehrman

ג'סיקה לרמן היא צלמת ניו יורקית, שמתמחה בצילומי הופעות ופורטרטים של אמנים. כשרואים את התמונות, לא מתפלאים שעיתונים מכובדים כמו רולינג סטון, בילבורד, הניו יורק טיימס, ספין ורבים אחרים שוכרים את שירותיה. תיכנסו לאתר שלה ותבינו.

אלישיה קיז בתל אביב, 4 ביולי 2013

Exclusive photos from Alicia Keys' concert at Nokia Hall in Tel Aviv

July 4th 2013

צילם: קורן קריספיל

לחצו כאן לקריאת ביקורת על ההופעה (עכבר העיר אונליין)

_73R6050 _73R6030 _73R6064 _73R6077 _MG_6646 _73R6029 _73R6013 _73R6010 _73R5988 _73R5973 _73R5966 _73R5952

דפש מוד בפארק הירקון-תמונות בלעדיות Depeche Mode In Tel Aviv-Exclusive Photos

דפש מוד הופיעו אמש בפארק הירקון בתל אביב. הצלם המוכשר קורן קריספיל צילם את הההופעה. לקריאת הסקירה על ההופעה לחצו כאן.

Depeche Mode began their "Delta Machine" world tour in Tel Aviv last night, in front of 30,000 local fans

Here are some photos from the concert

Depeche Mode, Tel Aviv, May 7th 2013

Depeche Mode, Tel Aviv, May 7th 2013

A73R7975 A73R7998 A73R8020 A73R8033 A73R8039 A73R8059 A73R8065 A73R8068 A73R8102 A73R8127 A73R8134 A73R8144