Tag Archive | Album Review

(59 מילים על…) ווינ-ווינ סיטואיישן

Steve Winwood – Greatest Hits Live

אלבום הופעה חיה חדש ומענג של ענק הרוק הבריטי, עם 23 שירים שמקיפים יותר מ-50 שנות קריירה, נוכחות בכמה מההרכבים המשפיעים ביותר בתולדות הרוק וגם פנינים מאלבומי הסולו המצליחים יותר ופחות. קלאסיקות של ספנסר דייוויס גרופ, טראפיק, בליינד פיית' ווינווד כסולן מנוגנות לעילא, באיכות הקלטה נפלאה, עם מגוון מרהיב של קלאסיקות אדירות שווינווד עצמו שלף מארכיונו הפרטי להנאתנו הרבה.

מודעות פרסומת

ב-59 מילים: סנואי ווייט – Released

cover

למרות שניגן עם פינק פלויד, פיטר גרין, Thin Lizzy ורבים אחרים, סנואי ווייט הוא אחד הגיטריסטים הכי לא-מספיק-מוערכים בהיסטוריה. ווייט, שמוכר לרבים בעיקר בזכות הלהיט המפתיע Bird of Paradise מ-1983 מגיש, כהרגלו, אוסף נינוח ורגוע של קטעים שמשייטים בין רוק רך, בלוז ונגיעות אקוסטיות אינסטרומנטליות, שאת כולם מקשרים מגע הקסם והפרייזינג המושלם שלו בגיטרה, שרק הולך ומשתבח עם הזמן.

 

ב-59 מילים: American Football – LP2

aflp2

בשנת 1999 הוציאו מייק קינסלה וחבריו אלבום בכורה שהפך לפריט קאלט משפיע ומוערך. ועכשיו, 17 שנים אחר כך, מגיע האלבום השני, שמוסיף לקטלוג הרזה של הלהקה האניגמטית מאילינוי תשע יצירות אינדי-פוסט רוק / פרוגרסיב Emo רוויות טקסטים עגמומיים, הגשה מופנמת, הפקה נפלאה ונגינה מדוייקת עמוסה תפקידי גיטרה נהדרים. יש רק לקוות שלא נחכה זמן כל כך רב עד האלבום הבא.

 

ב-59 מילים: דייויד ברומברג באנד – The Blues, The Whole Blues and Nothing But The Blues

dbb

הגיטריסט המוערך בן ה-71 עם יותר מ-45 שנות קריירה, המולטי-אינסטרומנטליסט המוכשר ששיתף פעולה עם בוב דילן, ג'רי גרסיה, ג'ורג' האריסון, בוני רייט, ווילי נלסון, האיגלז ואחרים, באלבום המוקדש לבלוז על כל סוגיו: אקוסטי, חשמלי, ישן וחדש, מקורי לצד קלאסי (רוברט ג'ונסון, ריי צ'ארלס, סוני בוי וויליאמסון) עם נגינת אנסמבל מלהיבה של נבחרת אול-סטארז אדירה וטונות של אנרגיה, נשמה והומור.

לרכישת האלבום

 

צלילה חוזרת: Johnny Cash – Remixed

(התפרסם בעכבר העיר, מרץ 2009)

jcashremixed

לכבוד,

אלוהים,

בשמיים.

דיר גוד, שלום.

לאחרונה האזנתי לאלבום החדש Johnny Cash Remixed ובו מוסיקאים שונים יצרו רמיקסים לכמה משירי הנודעים. כתוצאה מהאזנה לאלבום אני לוקה בתופעת לוואי מטרידה: התהפכות אינטנסיבית בקברי, יום ולילה, עשרים וארבע שעות ביממה, ללא הפסקה.

אבקש ממך למצוא, בכל דרך אפשרית, פיתרון לתופעה זו.

בברכה, ג'וני

לכבוד,

מר ג'ון קאש,

גן עדן.

בתגובה לפנייתך, פניתי לחברת התקליטים Compadre לבירור העניין. וזו תגובתם כלשונה:

"תודה על פנייתך. ממחקרים שערכנו עולה כי ההאזנה לשיריו של מר קאש נפוצה בעיקר בקרב אמריקנים לבני עור גילאי 50-80 וכן בקרב קהל צעיר של מוסיקת אינדי, קבוצה קטנה המכונה גם בשפת היידיש "פיינשמקרים". על מנת לשנות מגמה זו ובכדי להרחיב את טווח הגילאים המאזינים למוסיקה של מר קאש, החלטנו לתת ליוצרים מתחומי ההאוס, האלקטרוניקה וההיפ הופ למקסס מחדש את שיריו של המנוח. אנו מצטערים על תופעת הלוואי שנגרמה למר קאש עקב ההאזנה לחומרים, אך המצב הכלכלי הנוכחי מחייב אותנו לנקוט דרכים יציאתיות למיקסום רווחים, תוך שימוש בחומרים מוקלטים קיימים. העדפותיו של האמן אינן רלוונטיות לתוצאה, מה גם שמר קאש הוכרז כבר מינן כבר משנת 2003, כך שלא ניתן היה להתייעץ עמו בעניין.

שלך,

חברת Compadre וסנופ דוג, מפיק בפועל.

 

אני מקווה כי תשובה זו מספקת אותך, ג'ון היקר,

בברכה,

אלוהים.

אלוהים היקר,

תמיד הייתי ידוע כאדם ישר וכאמן שאומר את דבריו בצורה ישירה. אז הנה: מדובר ב-18 רצועות המבזות את המורשת המוסיקלית העשירה שטיפחתי במשך שישה עשורים, באסופה נצלנית של טרקים בינוניים שהשם "ג'וני קאש" אינו ראוי להתנוסס מעליהם. מילא אנשי האוס אירופאים אלמוניים שמחריבים ביד גסה את יצירותיי האישיות ביותר, אבל העובדה שאושיות כמו סנופ דוג, פיט רוק ואלאבמה 3 נתנו את ידם לפרוייקט, ממלאת אותי תמיהה ואכזבה.

מחכה לטיפולך המהיר,

ג'ון

ג'ון היקר,

טיפולי בנושא הגיע לסיומו. מסתבר כי חברות התקליטים באמריקה אינן כפופות אפילו אלי.

לכן, הייתי ממליץ לך לחכות עד שהאלבום המדובר ישקע בתהומות הנשייה של המוסיקה הפופולארית ואז, ייתכן שתופעת ההתהפכות בקבר תיפסק, או לפחות תפחת קמעא.

שלך,

אלוהים.


ב-59 מילים: Julian Julien – Terre II

cover_129141112015_r

המלחין, הסקסופוניסט ונגן כלי ההקשה הפריזאי ג'וליאן ג'וליין, באלבום שממשיך את Terre, המאסטרפיס שלו משנת 2000. ג'אז, פ'אנק, רוק מתקדם, ניו אייג' ומוסיקת עולם משתלבים באופן יפהפה ויוצרים אלבום אווירה שכיף להקשיב לו ברקע ועוד יותר כיף להתמקד בו ולמצוא רבדים חדשים בכל פעם. אם התיאור הזה מסקרן אתכם, שווה ביותר לבדוק את הדיסקוגרפיה של היוצר הנפלא הזה, כאן.

ב-59 מילים: Mudcrutch – 2

1035x1035-3f1af3c2-2eb1-40e2-b036-d1f58c5ce8ba

טום פטי מאחד בפעם השנייה את להקת נעוריו משנות ה-70' לאלבום שני מצויין (הקודם יצא ב-2008), שמכסה את כל הספקטרום בין רוק'נ'רול פיפטיזי, רוק גראז'י מהסיקסטיז, פולק, קאנטרי, אמריקנה ואפילו פסיכדליה רכה. השירים, כולם מקוריים, מצויינים, הנגינה משוחררת והסאונד נהדר. טוב לשמוע שוב את פטי מלא באנרגיות ורוח נעורים. זה לבטח אחד האלבומים הטובים שלו  מאז תחילת שנות ה-2000.