צלילה חוזרת: Snoop Dogg – Doggumentary

פורסם ב"עכבר העיר / הארץ", מרץ 2011

---

סנופ דוג –Doggumentary

 EMI/ הליקון

מי שטבע את הפתגם העתיק You can't teach an old dog new tricks אולי היה שנון, אבל בטח שלא שמע על אחד קלווין ברודוס, הידוע גם כסנופ דוג. כי סנופ, למי שלא ממש עוקב בשנים האחרונות, הוא אמנם כבר מזמן לא גור, אבל עדיין לומד טריקים חדשים מדי אלבום באלבומו. מאז אלבום הבכורה הסנסציוני שלו, Doggystyle מ-1993, סנופ שרד את הגנגסטא-ראפ, את הג'י-Fאנק, את הקראנק, את חיבור למאסטר פי והראפ הדרומי, את טרנד ה-Hyphy את סכסוכי האיסט-ווסט קוסט, את התפרקותו הכואבת של Death Row הלייבל הכוחני שבנה אותו בתחילת הקריירה ועוד שאר ביפים, דיסים וירקות אחרים. מאז שפרץ לתודעה בתחילת הניינטיז, תחת חסותו של ד"ר דרה, ראה סנופ רבים מעמיתיו גונזים אלבומים, שוקעים בקריירות בינוניות, פורשים מהתחום או סתם נרצחים או נפטרים. אבל הוא עדיין ממשיך לתחזק קריירה מפוארת ומסקרנת, שכבר מזמן לא קשורה רק להיפ הופ: משחק בסרטים, שיווק מרצ'נדייז, כיכוב בסדרת ריאליטי, הקמת קבוצת בייסבול, פרסומות, חסויות, הפקה והתארחויות בשירים של אחרים ומדי פעם גם הוצאת אלבום אולפן חדש, כמו זה שלפנינו, ה-11 במספר שלו.

היתרון הגדול של סנופ הוא ביכולתו להשתנות מטרק לטרק, ממיזם למיזם, לעמים אפילו משורה לשורה בשיר. האלסטיות התדמיתית הזו מאפשרת לו לשמור על פסון ופופולאריות בין אם הוא משחק אותה סרסור חלקלק וחרמן או נזכר בסבו האהובה, משתף פעולה עם הראפר-של-הרגע (וויז קאליפה) או שר קאנטרי עם ווילי נלסון, מייצר Fאנק מסיבות אייטיזי עם בוטסי קולינס או מראה לביצ'ס מי כאן הבוס יחד עם טו שורט, הראפר המיתולוגי, שהתחיל בעצמו אי שם באייטיז. סנופ יודע לתת לכל אחד את מה שהוא מצפה לו, יודע לבחור ביטים שמתאימים בדיוק לפלואו שלו, מתמחה בתפירת שיתופי פעולה אפקטיביים שמוציאים את המיטב משותפיו (אר. קלי, קנייה ווסט, ג'ון לג'נד) ובאופן כללי מצליח, רוב הזמן, להחזיק את הראש מעל לביצה הרוחשת של הראפ הזבלי שמציף כרגע את הרדיו והאינטרנט.

מה שכן, לא הכל מושלם ב-Doggumentary. כמו באלבומים הקודמים – בעצם כמו בכל אלבום של סנופ פרט לאלבום הבכורה המעולה – גם כאן בולטת בחסרונה יד של עורך בררן. האלבום החדש מנצל כמעט את כל קיבולת האינפורמציה של קומפקט דיסק ועם כל הכבוד לנסיון ולכישרון, 21 קטעים הם קצת יותר מדי אפילו בשביל סנופ. בין כל ה- Fאנק, דיסקו, סול, קאנטרי וסימפולי הניו ווייב הצ'יזיים סנופ מאבד מדי פעם את הדרך, אבל בכל זאת, גם לאחר 79 דקות וחצי של מוסיקה, הוא מצליח, כהרגלו, לצאת האיש הכי קול ביקום ולהוכיח, בפעם המי יודע כמה, לאיזה דוגי יש עדיין הכי הרבה סטייל בכלבייה.